יום ד', כה’ בכסלו תשע”ח
 
 
 
 
 
 
פרק מתוך הספר החדש 'חלוצים לציון' על הקמת המושבה החלוצית בני ברק בתמיכתו וברוחו של מרן הרב קוק זצ"ל
12:34 (21/08/14) אור האורות

הנחת אבן הפינה לישיבת נובהרדוק ביום ה' באדר תרצ"ד נערכה חגיגת הנחת אבן הפינה לבניין ישיבת 'בית יוסף' (נובהרדוק) בבני ברק, בהשתתפות הרב קוק, הרבנים הראשיים ליפו ותל אביב ורבנים ועסקנים חשובים מערים ומושבות בארץ. כיוון שבא לבני ברק, סר הרב קוק קודם כל אל מעונו של ר' יצחק, כפי שנהג בכל פעם שביקר במושבה. הרב קוק הביע את רצונו להיפגש עם הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל, בעל ה'חזון איש', שהתגורר במושבה. משפחת קרליץ והרב קוק כבר מצעירותו הכיר ה'חזון איש' את הרב קוק. בשנת תרנ"א נסע הרב קוק לעיירות ליטא ודרש על הקפדת הנחת תפילין של ראש במקומם, וכן הפיץ את ספרו 'חבש פאר', העוסק בנושא זה. במהלך מסעותיו, הגיע גם לעיירה קוסובה, ונוצרה היכרות בינו ובין רבה של העיירה, הרב שמריהו יוסף קרליץ זצ"ל, מחבר הספר 'גבעת שאול' וספרים נוספים. בנו הצעיר של הרב קרליץ, אברהם ישעיהו, נחשף אז לדמותו של הרב קוק והתרשם מהתמדתו הרבה בתורה, כפי שסיפר לימים. כרבים מרבני הדור ההוא, אהד הרב שמריהו יוסף קרליץ את הציונות, ועודד את העיסוק ביישוב הארץ. שמו מופיע בין שמותיהם של עשרות הרבנים החתומים על קול קורא 'דעות הרבנים לטובת הציוניות' שפרסם הרב יעקב רבינוביץ זצ"ל. ה'חזון איש' העריך מאוד את הרב קוק, ובמכתבו פנה אליו בתואר "מרן" – ביטוי נדיר באיגרותיו. אכן, רוב גדולי ישראל בארץ, ובתוכם רבני המושבה בני ברק וראשיה, השתמשו במכתביהם אל הרב קוק בכינוי זה, המעיד על הערכתם הגדולה כלפיו. גם הרב קוק העריך מאוד את ה'חזון איש', ועוד בטרם יצא שמעו בעולם כשהפך לפוסק ומנהיג לרבים, כתב עליו שהוא "גדול הדור". בעיקר התרשם הרב קוק מגאונותו הרבה בתורה ומשקדנותו המופלגת. הפגישה בין הרב קוק וה'חזון איש' ר' יצחק היה עד לפגישתם של הרב קוק וה'חזון איש', ובספרו (ביידיש) 'חזון איש' מסר תיאור מעניין שלה. להלן תרגומו לעברית: כשהגיע הרב קוק עם פמלייתו – רבנים מירושלים ותל אביב – הנה, מיד עם כניסתו לבית (היתה לי הזכות הגדולה לארח אותו בביתי) אמר לי שהוא רוצה ללכת מיד לבקר את ה'חזון איש'. אכן, יום לפני כן נתבקשתי על ידי ה'חזון איש', שעם הגיע הרב אודיע לו על בואו. הקדמתי, אפוא, והזדרזתי ושלחתי שליח עם ההודעה כי הרב קוק הגיע, ומשום כך ביקשתי את הרב קוק שינוח קצת. והוספתי, כאילו בדרך אגב, שהודעתי ל'חזון איש' על בואו. מיד הגיב הרב קוק ואמר: משום כך אני מזדרז, כיוון שאיני רוצה שהוא יטרח לבוא אליי, וברצוני להקדים ולבוא אליו. אמר ועשה, ויצא הוא ומלוויו למקום מגוריו הארעי של ה'חזון איש', בבית הרב שמואל יעקב מיודסר ז"ל. באמצע הדרך ראינו את ה'חזון איש' הולך לקראתנו מלובש בבגדי שבת ושטריימל מצונף לראשו. מיד בירכו שניהם איש את רעהו לשלום בלבביות רבה. אמר ה'חזון איש', 'הלא באתי אל מר!'. החזירו הרב קוק: 'נהפוך הוא: אני הולך אל מר'. ה'חזון איש' לא התנגד, ושניהם נכנסו בליווי קהל רב אל מעונו פנימה. כיבד ה'חזון איש' את אורחו לישב בראש השולחן. אמר לו הרב קוק: 'ישב מר, בעל הבית מסב בראש'. עשה ה'חזון איש' כדבריו, והרב קוק ישב לצדו. ישבו והחרישו רגעים מספר, עד שפתח הרב קוק לשוח בדברי תורה. הרבנים שנכחו במעמד זה הגיבו על דבריו, שאלו, התווכחו; רק ה'חזון איש' לא פצה פיו. התארכה השיחה, הרב קוק מדבר אל ה'חזון איש', אולם הוא אינו משיב, עד שהעיר הרב קוק: 'אני לומד ויודע כל הימים את ה'חזון איש' שבכתב, עכשיו באתי לשמוע מפיכם תורה שבעל פה'. ועל כך השיב ה'חזון איש' בארבע מילים קצובות: 'לא איש דברים אנוכי'. בזאת נסתיים הביקור. כדי לסבר את האוזן ולהבין את פשר שתיקתו של ה'חזון איש', יש לספר כי באופיו היה שתקן מופלג, והיה אומר שאפילו ברכת המזון בזימון, שבה עוד שניים שומעים אותו מברך בקול – עינוי היא לו. הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי זצ"ל, אשר נכח במעמד, סיפר כי הרב קוק הוסיף והעיר ל'חזון איש' על שהוא נמנע מלבקר בירושלים, בציינו כי נימוקו הוא ודאי מפני שהוא רוצה להתרחק מכל צד של מחלוקת ומריבה. ואולם – אמר הרב - כתוב בתורה "ויחר ליעקב וירב בלבן" (בראשית לא לו), ויכולים לחשוב שהיה שם חרון אף קשה ומריבה חמורה מצד יעקב; אלא שבהמשך הדברים, מסיפא דקרא, מתברר שחרונו של יעקב ומריבתו התבטאו רק במילים "מה פשעי ומה חטאתי, כי דלקת אחריי"... (והתכוון הרב לומר שאין מחלוקת ומריבה בין הרבנים בירושלים, אלא רבני הרבנות הראשית מוחים כנגד ההתקפות וההשמצות כנגדם, וזה כל 'פשעם'). לקראת סיום הביקור, דן הרב קוק בפני ה'חזון איש' על עניין הלכתי חדש: אם יש איסור מחיקת השם בהתכת אמהות עופרת של ספרי קודש המיוצרים במכונת הדפוס הקרויה 'לינוטייפ'. עם תום הביקור בבית ה'חזון איש', יצאו כולם למקום הנחת אבן הפינה, שהיה מלא בתלמידי חכמים ובני תורה. לאחר דברי פתיחה, נתכבד הרב קוק לשאת דברי ברכה. והנה זכה ציבור הנוכחים לראות מחזה מופלא של כבוד התורה: כשקם הרב קוק לנאום, קם לכבודו ה'חזון איש' ממקום מושבו, ונשאר עומד על רגליו עד תום נאומו של הרב קוק. הרב צבי כגן זצ"ל, שעמד בסמוך ל'חזון איש', הוסיף וסיפר כי כשנאומו של הרב קוק התארך, היה מי שהציע ל'חזון איש' שיחזור לשבת, אולם הוא השיב קצרות, כדרכו: "די תורה שטייט"! ("התורה עומדת!"). vv סיפר הרב אושפיזאי: "כאשר חלה הרב קוק בקיץ תרצ"ה, ומצבו הולך ורע, ונודע כבר טיב המחלה, נכנסתי אל ה'חזון איש' וסיפרתי לו על מצבו של הרב. החלו עיניו זולגות דמעות, ואמר לי שהוא רוצה לנסוע לירושלים לקיים מצוות ביקור חולים (הנסיעה אז ארכה ארבע שעות לכל כיוון). למחרת מסרתי לרב שה'חזון איש' רוצה לבקרו. אמר לי, שאין רצונו שבגללו ייבטל ה'חזון איש' מלימודו, כי ה'חזון איש' יחיד בדור, שקדן בלימוד תורה. הוא ביקש שאמסור ל'חזון איש' את בקשתו שיתפלל בעבורו בביתו".