יום ש', א’ בחשון תשע”ח
 
 
 
 
 
 
לראשונה מתפרסם כאן מכתבו של ר' משה זיידל אל מורו ורבו הראי"ה קוק, ובו שאלות נוקבות על מקומו של המוסר במלחמות ישראל מאז תקופת התנ"ך ועד היום. התשובה העמוקה שקיבל מהראי"ה (ונדפסה ב'אגרות הראי"ה') הינה חשובה במיוחד בימים אלו
22:26 (28/07/14) אור האורות

ד"ר משה זיידל (תרמ"ו – תשל"א) היה בלשן וחוקר מקרא, מתלמידיו הקרובים והראשונים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. במשך שנים הוא ניהל התכתבות ענפה עם הרב קוק, במגוון נושאים תורניים, במחשבה ובהלכה. אגרותיו של הרב קוק נדפסו בכרכי 'אגרות הראי"ה', אך אגרותיו של זיידל טרם ראו אור עד היום, אף שבפעמים רבות קריאתם מוכרחת כדי להבין כשורה את תגובותיו של הרב קוק. בשנת תרס"ד, זמן קצר לאחר שעלה הרב קוק ארצה, התכתב עמו זיידל בנוגע לשאלות של תורה ומוסר. להלן יפורסם לראשונה קטע מתוך מכתבו של זיידל, הנוגע לסוגיית המוסר במלחמות ישראל. מכתבו של משה זיידל: "בע"ה ב' לסדר אלה הדברים, דובלן, כ"ח תמוז 28 יוני [1904] כבוד אדמו"ר הרב הגאון הגדול צבי תפארת ישראל חסיד ועניו כקש"ת מהור"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א. הגאב"ד דעיה"ק יפו תובב"א את מכתב אדמו"ר קבלתי ודבריו היקרים והנחמדים הנאמרים דרך אהבה וחבה אשר אינני זכאי לכך, עודדוני ויביאו רב שמחה בלבבי וענותו הגדולה תרבני ותרהיבני להציע לפני כבוד אדמור שאלות אחדות והוא בטובו לא ימנע טובו ממני, ויקח מועד להשיב לי ולהאיר עיני באורה של תורה, תורת חיים ואהבת חסד, היקרה מפז רב! [...] המלחמות: אם חוזינו ונביאינו שאפו לעת ש"לא ישא גוי אל גוי חרב", הלא גלויה השאלה למה לא הורו מלכינו הצדיקים הלכה למעשה בהִמנעם ממלחמה, ותחת לצור על אחרים ולרשת ארצות לא להם – צריכים היו להִשגב בארצם רק למען שלא יעלו אחרים עליהם! ומה תמוהה תשובתו של משיח אלוקי יעקב נעים זמירות ישראל [=דוד המלך] להסנהדרין שאמרו לו: "עמך ישראל צריכים פרנסה", והוא עונה: "פשטו ידיכם בגדוד". הלא "על חרבך תחיה" נאמר רק לעשיו, לא ליעקב! אבל נניח נא את עיקר המלחמות שלדאבוננו לא נתקיימה עוד נבואת נביאי האמת והצדק, ורק באחרית הימים תגלה עת "מציון תצא תורה"; אבל הכבוש אחרי המלחמה הוא גם כן לא לפי רגשותינו; כופים אותם לעזוב את אליליהם (רק לפי דעת הרמב"ם), משימים עליהם עבדות, אין ממנים מהם לשום שררה וכו', את השבויים נוכל למכור לעבדים, שכן נאמר אצל יפת "לא תתעמר בה למכרה לאחר תחת אשר ענית", משמע: הא שבוים אחרים מותר למכור לעבדים!". תשובת הרב קוק לשאלותיו של זיידל: "ב"ה, כ"א מנ"א תרס"ד. כבוד ידידי ואהובי, נחמד ונעים, מלא תבונה ודעת יראת ד', חריף ובקי, מו"ה משה זיידל נ"י, וכל אשר לו, שלום. דבריך היקרים, יקירי, שמחו את לבבי, ובהיותי יושב פה בנאות דשא במושבת רחובות אשר ביהודה, והנני יושב ונגד עיני נשקפים הררי יהודה, וגאון ד', אשר עטרנו פה בשנים קדמוניות ואשר עוד יעטרנו בחסדו לימים הבאים, כי דברו יתברך לא ישוב ריקם, ירהיב לבבי. [...] ועניני המלחמות – אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא היה מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם על ידי הנהגות אכזריות, רק עם ציפייה להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה. ודע שבהלכות הציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות, מפני שאז הייתה החסידות הכללית נעשית דרך קבע וחובה, ותכלית התורה היא שתקבע ההערה השכלית בכוח אהבה ונדבה. וזהו יסוד כמה קולות שיש בדין-תורה ביחש לסדרי המלחמות. ועזיבת האלילים היא נאותה לתעודת ישראל הכוללת, ומובן שמכל מקום היה הדבר מסור לבית-דין לראות מצב המוסר של העבודה-זרה ההיא, ולא היו כל העניינים שווים, ובעוונות הרבים לא נתפרשו לנו הדברים לפרטיהם, ממיעוט השימוש המעשי מאז אבדנו חסננו הלאומי, עד אשר ישיב לנו השי"ת עטרת תפארתנו במהרה בימינו". (התשובה נדפסה ב'אגרות הראי"ה' ח"א אגרת פט)