יום ד', כה’ בכסלו תשע”ח
 
 
 
 
 
 
החסיד הרב אברהם יעלין זצ"ל, ידידו של מרן הרב קוק, כתב ספר מרתק הנקרא 'גאולת ישראל' ובו דברים מפתיעים על ענייני הגאולה. בין היתר כתב: "לפי שידעתי שכמה אנשים יקשה בעיניהם לקבל מקצת מדבריי בזה, לכן כאשר הנני נודע לאיש אמת, יאמינו לי שטרם כתבתי נפקדתי בחלומי מן השמים לעשות ספרים להורות לעם ד', וראיתי השגחה נפלאה מאוד במהות כתיבת ספריי באופן שידעתי שדברי ה' הנה, ולכן אשר יתלונן על דברי לא עלי תלונתו כ"א על ה', וימים יבואו ויראו אי"ה כי נכון דיברתי".
11:16 (25/06/14) אור האורות

אחד הספרים המעניינים בנושאי גאולה וימות המשיח, הוא הספר 'גאולת ישראל' של החסיד הרב אברהם יעלין זצ"ל. הרב יעלין כתב מספר ספרים, בעיקר בנושא תיקון המידות, שהתקבלו בהתלהבות בכל שדרות העם. ספרו המוכר ביותר נקרא 'ארך אפיים', העוסק בתיקון מידת הכעס. ספר נוסף שכתב, עוסק בענייני 'אתחלתא דגאולה', ובתאריכי גאולה עתידיים. בשנת תרפ"ח שלח הרב המחבר מכתב ארוך למרן הרב קוק, בו ביקש הסכמה על ספר זה: "לכבוד הרב הגאון הגדול חו"ב סוע"ה נ"י עה"י פה"ח, חסיד ועניו, המפורסם בכל קצוי ארץ בגדולת תורתו וצדקתו, מהור"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, אב"ד ורב הכולל דקרתא קדישא ירושלים תוב"ב. אחרי דרישת שלום כבוד תורתו וקדושתו הרמה [...] אבקש מכ"ק לכבדני וליקח ממני שני ספרים מחיבוריי אשר אני שולח אליו [...]. וכאשר הנני מחובבי אה"ק ומהמצפים לישועת ישראל, לכן כתבתי כעת חיבור גודל על מצות ישיבת א"י [...] ומדובר בו לאשר נתיישבו שמה וסובלים דוחק עתה, ולהעוסקים בישוב א"י, לחזק ליבם שבודאי יעזור הש"י בקרוב להצליח שמה יותר מבשאר ארצות [...] ורעיונות נשגבים והתעוררות נפלא לאחב"י שבאמריקה שעליהם מוטל להושיע בזה. והנני שולח לכ"ק מקצת (עותקים) אשר השגתי לע"ע מבית הדפוס, והנני מבקש מאוד מכבודו לשום עינו עליהם לעיין בם ולכתוב לי דעתו הקדושה בזה, ואולי יש לו בזה איזה אריכות דברים, אענדם בראש ספרי לפאר ספרי בם. והגם שאני מתחשב כאן מאנשי האגודה אבל כבוד תורתו הרמה נשגב הוא גם אצל אנשי האגודה ע"י הרבי מגור שליט"א שהוא ידידו ומפליג בשבחו. כה דברי המצפה לישועת כל ישראל ברוחניות ובגשמיות בקרוב, אברהם יעלין" ['אגרות לראי"ה' אגרת רכו. ועיין אגרת רנו]. בעקבות בקשתו זו, כתב מרן הראי"ה הסכמה לספר, שנדפסה יחד עם הסכמותיהם של גדולי ישראל אחרים. *** באותה שנה הוציא הרב יעלין את חיבורו הנ"ל, וקראהו בשם 'גאולת ישראל'. בספר זה מוכיח המחבר כי "עכשיו הגיע הקץ של בעיתה" לפי דעת הגר"א ['גאולת ישראל' עמ' 5]. כמו כן מובאים בספר תאריכים משמעותיים בגאולה, ולא רק תאריכים שהיו בעבר, אלא גם כאלו שיהיו בעתיד, קרי: אחר שנת תרפ"ח, בה יצא הספר. את המקורות לתאריכים מביא המחבר מספרי הנבואה והקבלה. בשער הספר הוא כותב: "והנני מראה מכל העתידות שנבאו הנביאים והחכמים והקדושים על התחלת הגאולה שישוב החדש מא"י הוא התחלת הגאולה, ושוב לא יפסוק רק ילך הלוך ויתרבה עד תשלם כל הגאולה". בעמוד השני של הספר הוא כותב: "לפי שידעתי שכמה אנשים יקשה בעיניהם לקבל מקצת מדבריי בזה, לכן כאשר הנני נודע לאיש אמת, יאמינו לי שטרם כתבתי שום ספר נפקדתי בחלומי מן השמים לעשות ספרים להורות לעם ד', וראיתי השגחה נפלאה מאוד במהות כתיבת ספריי באופן שידעתי שדברי ה' הנה, ולכן אשר יתלונן על דברי לא עלי תלונתו כ"א על ה', וימים יבואו ויראו אי"ה כי נכון דיברתי". בפרקי הספר מוכיח המחבר שאנו באתחלתא דגאולה, ומדבר על שיתוף מעשי עם הציונים. בתוך דבריו הוא מתייחס לרבנים שהתנגדו לציונות, ומביא כנגדם את דבריהם החריפים של הגה"צ המקובל האלוקי ר' אליהו גוטמאכר זצ"ל ועוד מגדולי ישראל שקבעו מפורשות שכל עיקרה של ההתנגדות נובעת מכך שהסטרא אחרא נלחמת על חייה ברגעיה האחרונים לפני שתתבטל כליל בבוא הגאולה, ומצליחה להתגבר גם בצדיקים הגדולים לבטל הטוב הזה של ישוב הארץ. וכך כותב המחבר בהקדמת הספר: "ואל יפלא בעיניך לומר על צדיק מפורסם שטועה, כי מצינו בנביאים שלפעמים טעו, משה רבינו טעה [...] יהושע טעה [...] ובמצות ישוב א"י גופא הנה כתיב "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים", ו'כל העדה' פירש"י: סנהדראות. וכן בימי עזרא רובא דרובא מהגדולים התנגדו לו [...] ועבורם אנו סובלים כל הגלות כמו שאמרו חז"ל [...]. וגם בענייני התנגדות ומחלוקת, הנה גדולי וחסידי עולם מסרו על ספרי הרמב"ם לפני הכמרים ושרפום, ונענשו בעונשים מרים אח"כ ע"ז, והרבה גדולי וחסידי עולם הרבו מחלוקת ורדיפות ושפיכות דמים מרובים לרבינו הר"ר יונתן ז"ל (אייבשיץ) ולקדוש ה' האלוקי רמח"ל ז"ל, ומרן הבעש"ט ז"ל ותלמידו הקדושים, ותלמידיו בעצמם אחד לחבירו, ועתה כולנו יודעים שהחולקים טעו, ואף בספרים הקדושים של גדולי עולם וקדושי עליון ראינו בהם הרבה דברים שטעו שכל קורא יתפלא עליהם. ובעצמי ראיתי כמה טעויות שהיו מכשולים לרבים מגדולים שהחרדים מעמידים יסוד חזק על דבריהם, והאמת בעניינא דידן שאף הגדולים מהמנגדים אין להם שום ידיעה נכונה בזה, כאשר דיברתי עמהם ונוכחתי לדעת זאת היטב". "הרבה צדיקים כותבים שלא לשמוע כלל להמנגדים, כי טועים הם, ושזהו רק מעשה שטן להרחיק הגאולה ולמנוע הטוב שיצמח מזה [...] ורבותינו שבגולה [...] הוכיחו בראיות ברורות שזהו דרך התחלת הגאולה, ושאין להסתכל כלל מי המנהלים ומי העושים בזה [...] או לשמוע מקצת ראשי המתנגדים [...] שאף החכמים שבהם לא עסקו בהלכה זו ואין בקיאים בה, וכאשר שמעתי כל טענותיהם וראיתי שאין יודעים בזה כלום". בעניין זה הרחבנו בשבוע שעבר, והבאנו דברים דומים שכתבו גדולי ישראל, ביניהם ר' הלל משקלוב (תלמיד הגר"א), וכן ר' יששכר שלמה טייכטאל זצ"ל בעל 'אם הבנים שמחה'. בגוף הספר, מבאר המחבר את זמן הגאולה ע"פ הגר"א: "ומש"כ הזוה"ק זמן הזכירה בשנת תרס"ו וחצי [...] ונ"ל דכוונת חשבון זה הוא כמש"כ הגר"א ז"ל בספרא דצניעותא [דף לג:] שהגאולה תהיה [...] משנת ה' אלפים ת"ק [...] בשעה החמישית שהיא משנת ה' אלפים תרס"ו וח' חדשים, והיא עד שנת תש"ח וד' חדשים, שבשעה זו תהיה הגאולה, והגר"א ז"ל כתב שזהו הזמן של בעתה [...] ואף שהגר"א ז"ל שהחליט שם שזהו הזמן של בעתה כותב שם "ומשביע אני את הקורא בה' אלוקי ישראל שלא יגלה זה", הנה נראה מזוה"ק דעכשיו אין חשש זה, דאמר שם רשב"י לית רעותא דקוב"ה בדא דיתגלי כ"כ לעלמא, וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' רביי דעלמא ידעו, הרי מזה שבדורות הקודמים לא היה רצון הש"י שידעו הזמן של בעתה, אבל סמוך לקץ רצונו ית' שהכל ידעו [עמ' 18].