יום ש', ל’ בסיון תשע”ז
 
 
 
 
 
 
מתוך ראיונות עם תלמידים, מתברר כי הראי"ה ובנו הרצי"ה לא אכלו בשר בימות השבוע אלא רק בשבת. כלומר: נקטו באורח חיים צמחוני. להלן מחקר מקיף בנושא זה, מאת משה נחמני
23:25 (07/05/14) אור האורות

א. מבוא דעה מקובלת היא כי רבותינו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה לא נמנעו מלאכול בשר, ולא היו "צמחוניים", זאת למרות שראו את הצמחונות כאידיאל מוסרי (ואולי: עתידי) כפי שמתואר ב'חזון הצמחונות והשלום'. אמנם, ככל הנראה דעה זו אינה מבוססת על מחקר מקצועי אלא על השערה בעלמא. עד היום טרם נחקרה כראוי הנהגת התזונה של רבותינו, האם היתה צמחונית אם לאו, זאת למרות שהנהגתם מסוגלת לשפוך אור להבנה נכונה של כתביהם בנושא, בבחינת 'גדולה שימושה יותר מלימודה'. אי לכך, ביקשתי לחקור את הנושא, ולשם כך יצרתי קשר עם כמה מתלמידי הרצי"ה, וכן עם רב חשוב שזכה להכיר אישית את הראי"ה ואף גדל בביתו, ושאלתי אותם על הנידון. להלן אציג את תשובותיהם בצורה מדויקת כפי שנאמרו לי, ולאחר מכן את המסקנות המפתיעות. ב. צמחונות בימות השבוע אם יש כיום אדם שיוכל להעיד על אורחות אכילתו של הראי"ה, הריהו הרב שאר ישוב כהן שליט"א, שזכה לגדול על ברכיו של הראי"ה. הרב שאר ישוב היה מתלמידיו הקרובים של הרצי"ה, נוהג משחר לידתו באורח חיים צמחוני, ואף נתן הסכמות לספרים העוסקים בשאלת אכילת מזון מן החי, אשר מובאת בהם דעת הראי"ה ('חיתו ארץ' שכתב הרב מנחם סליי; 'חזון הצמחונות והשלום' בביאורו של הרב חגי לונדין). ביום כ"ח ניסן תשע"ד התקשרתי אל הרב שאר ישוב. במהלך שיחתנו שמעתי ממנו את העובדה המפליאה כי הראי"ה התנזר מאכילת בשר בכל ימות השבוע, מלבד ביום השבת. הרב הדגיש כי עובדה זו מהימנה לחלוטין, ואפשר לפרסמה. כששאלתי לסיבת ההתנזרות, ענה הרב בקצרה: "חזון הצמחונות". מבחינת הרב שאר ישוב ברור כי הייתה זו התנזרות אידיאולוגית, ולא מסיבה בריאותית. יש להבהיר כי האכילה בשבת שונה מאכילה בימות החול, משום שבחול אכילת בשר הינה רשות, ואילו בשבת יש מצוה לאכול בשר (לאלו המתענגים בכך). ומשום שכך, אותם שבחרו באורח חיים צמחוני אך קיבלו הוראה רפואית לאכול בשר, הקפידו שאכילתו תהיה בשבת, כדי שלפחות יקיימו מצווה... אך כמובן הדבר לא עומד בסתירה להנהגה העקרונית של הצמחונות. ג. תקופת לונדון רבים מאלו שהתייחסו לשאלת הצמחונות על פי הראי"ה, לא הכירו את העובדה המעניינת שהראי"ה עצמו, במשך תקופה מסוימת בהיותו בלונדון, התנזר לחלוטין מאכילת בשר; לא רק בימות החול, אלא גם בשבתות. על התנזרות זו העיד בנו הרצי"ה: "אחרי מחלתו וחולשתו הרבה אז... אחרי ביקור הרופא שם, שצוהו בחוזקה באכילת בשר, שנמנע שם ממנה עד אז, ראה את סכינו של השו"ב המופלג בתורה ויראה שהיה שם, וקיים את מצוות הרופא" ('לשלושה באלול' המורחב, פסקה צ'). ואמנם הרצי"ה לא פירש את טעם מניעת האכילה, האם היתה מחמת ענייני כשרות או מחמת טעמים רוחניים ומוסריים, וצריך עיון. ד. מניעות מחמת המעמד לפני מספר שנים חשפתי סיפור מעניין ששמעתי מפי הגברת חנה תלמי, בתו של ר' מיכל קיבלביץ ז"ל, שהיה תלמיד הראי"ה בישיבתו ביפו. חנה סיפרה לי כך: "אבי היה צמחוני, והסיפור שאני שמעתי מפיו שהוא הלך אל הרב קוק ואמר שהוא רוצה להיות צמחוני, שהרי כתוב "כי תאוה לאכול בשר" [ו'בחזון הצמחונות' מבואר שהכוונה שזוהי תאוה פחותה. מ. נ.]. הרב קוק אמר לו: "תבורך! אני לא יכול להיות צמחוני כי אם אהיה צמחוני כל מכירי ירצו להיות אף הם צמחוניים, וזה אני לא יכול להרשות לעצמי". (הסיפור נדפס בכתב העת 'אור חדש', הוצאת 'אור האורות', גליון 15). ר' מיכל היה תלמיד חכם וירא שמים, אך לא נודע כאדם קדוש נשגב, ואף לא היה מיחידי סגולה, ואף על פי כן הראי"ה תמך בבחירתו בצמחונות. ולא עוד, אלא שהראי"ה גילה לר' מיכל, שרצונו להתנזר לחלוטין מאכילת בשר, ורק מחמת משרתו הציבורית הוא נמנע מכך. דברים דומים שמעתי מפי אחד מתלמידיו של הרצי"ה, שסיפר לי כי הרצי"ה הסביר שאביו הראי"ה היה מעדיף שלא לאכול בשר, אך בשל מעמדו כפוסק הדור סבר שאין זה נאה לאסור לעצמו את מה שמתיר לאחרים, אלא אם מדובר בסעודות שאוכל בצנעא, שבהם יכול הוא להתנזר מבשר. ה. בשנת תרע"ז החל הרצי"ה לנהוג באורח חיים צמחוני. הוא אכל בימות החול רק מזון צמחוני, ונמנע מאכילת בשר. לאחר שסיפר על כך לאביו, קיבל ממנו הרצי"ה אגרת חשובה (נדפסה באגרות הראי"ה ח"ג תתב), אשר יש שהבינו את תוכנה כהדרכה מפורשת של הראי"ה לבנו לאכול בשר, ומשתמע מדבריהם שהרצי"ה אכן הפסיק את הנהגת הצמחונות, וחזר לאכול בשר. אולם הבנה זו מוטעית. נפרט להלן את השתלשלות העניינים: בערב שבת חנוכה תרע"ז כתב הרצי"ה לאביו על כך שבימות השבוע הוא מתנזר מאכילת בשר בהמה ועוף, כנראה מסיבות מוסריות. הוא מציין שהנהגה זו הביאה תועלת לבריאותו: "בשר אני אוכל רק בשבת, וברוב רק בשר עוף... מקודם היה איתי רק עוד צעיר אחד שלא אכל בשר, גם כן כמוני רק בשבת, ולאט לאט נתרבו עד שבשבוע האחרון תקנו כבר שולחן מיוחד לחבורתנו... בימים האחרונים הרביתי יותר בכמות האכילה וגם הייתי קונה לי פעם בפעם איזה פירות לעצמי מלבד הסעודות הקבועות, וכמדומה הייתי למצוא בזה תועלת לבריאותי בכלל. אקוה לחסד ד' להתרומם ולהתאמץ כראוי בטוהר לב ויושר מעשה לשם שמים באמת ובאמונה כתורה וכמצוה, ואזכיר שוב את חשובי דרכי וצפיתי להכרעה מוארה ברורה ורוממה ואת תוחלתי להארות דברי קודשו על כל פרטי דברי" ('צמח צבי', איגרת נד). כשלושה שבועות לאחר מכן, בכ"ג טבת תרע"ז, שלח הראי"ה איגרת לבנו. השורה הפותחת את האיגרת (שנשמטה על ידי כמה מהחוקרים והרבנים שעסקו בסוגיה) היא: "ועל דבר אכילתך, עיקר כוונתי שתדקדק יפה יפה אם לא תגרום מניעת אכילת בשר חלילה שום רפיון דהו בהתפתחות האומץ הגופני והנפשי, ושלא ללכת שבוי אחרי הדולגים על ההרים...". והנה כשבועיים לאחר מכן, בתאריך ח' שבט תרע"ז, שלח הרצי"ה תגובה לאביו (ונדפסה ב'צמח צבי' אגרת נז), ובה כתב: "הופיע עלי מכתב-קודשו מכ"ג טבת... ועל דבר אכילת הבשר אצפה עוד לבירור דברי מורי אבי והחלטתו, אחרי ההטיה למניעתה מצד הבריאות". הווי אומר: הרצי"ה הבין שעיקר הערת אביו היא מצד הבריאות, ורק אם הבשר נצרך לבריאות יש עניין לאוכלו (והסברה לכך מבוארת באריכות במשנת הראי"ה בנושא הצמחונות, וביארתיה במאמר אחר). וממילא, מחמת שראה הרצי"ה שמבחינה בריאותית אינו נזקק לבשר (ואולי הבשר אף הזיק לו), המשיך בינתיים באורח חייו הצמחוני בימות החול. [אגב: במאמרו 'אחדות המציאות השלמה' (שנדפס בספר 'אור לנתיבתי') התייחס הרצי"ה לעניין הבריאותי של אכילת בשר, וכתב: "ומה שבדורות האחרונים מתבררת ומסכמת יותר אי החשיבות או גם הגריעותא של בשר בעלי חיים לבריאות הגוף של האדם, אפשר שגם זה מתאים למהלך ההשתלמות וההתפתחות הכללי של המציאות והאדם, אם מצד ההתעלות הטבעית העתידית האחרונה או מצד ההשלמה המוסרית"]. ו. הרצי"ה כראש ישיבת 'מרכז הרב' שמעתי מפי אחד מתלמידיו של הרצי"ה, כי בשנות לימודיו בישיבה (החל משנת תשט"ז) ראה כי הרצי"ה היה נמנע מאכילת בשר בימות השבוע, ורק בשבתות או בסעודות מצוה אכל בשר. הימנעות זו היתה חלק מתזונתו הצנועה ביותר של הרצי"ה, אשר כמלאך לא היה משועבד לאוכל. במשך ימים היה ניזון ממצה הטבולה בדבש שבצנצנת, ושתיית כוסות תה. הרצי"ה היה מחנך ואחראי ונזהר מכל דבור שאיננו הלכה למעשה, ומשום כך נזהר מהתבטאות מיותרת בנושא זה, ומגילוי טעם הינזרותו מבשר. יתכן שהיה זה מטעמים מוסריים, כפי הנהגת אביו. תלמיד אחר, שבמשך תקופה מסוימת בשנת תשל"ג זכה לסעוד מדי יום עם הרצי"ה, סיפר לי כי הבחין בכך שארוחתו הדלה של הרצי"ה בימות החול לא כללה בשר בהמה ועוף. לעיתים אכל דגים. *** מסקנות: א. הן הראי"ה והן הרצי"ה לא אכלו בשר בימות השבוע אלא רק בשבת. כלומר, נקטו באורח חיים צמחוני. ב. במשך תקופה מסוימת הראי"ה נמנע לחלוטין מאכילת בשר, (אם מחמת טעמים רוחניים, ואם בשל ענייני כשרות). והפסיק הנהגה זו מחמת ציווי הרופא. ג. הרצי"ה ור' מיכל קיבלביץ הסבירו שהטעם לכך שהראי"ה אכל בשר (כאמור: רק בשבתות) היה בשל משרתו הציבורית. אבל בעקרון היה מעדיף להימנע מאכילת בשר לחלוטין (גם בשבתות). ד. במשך שנים ארוכות, ואולי ברוב שנות חייו, נמנע הרצי"ה מאכילת בשר בהמה ועוף בימות החול. הוא המשיך בדרך זו גם לאחר שקיבל איגרת מאביו ובה נדרש לבדוק אם הצמחונות לא מחלישה את בריאותו. מדבריו באגרות ששלח לאביו מסתבר שהימנעותו היתה מסיבה רוחנית של צמחונות, אם כי הוא לא ביאר בפירוש את טעמו, משום שלא היתה זו הלכה (המחייבת את הרבים) אלא הנהגה אישית. ה. הרצי"ה אכל בשר בשבתות ובסעודות מצווה בלבד (וכנראה לא אכל בשר באירועים ציבוריים שאינם סעודות מצווה).

 
 
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS