יום ו', כו’ באב תשע”ז
 
 
 
 
 
 
סקירה על הספר 'בשיפולי גלימתו', מאת הרב יאיר אוריאל זצ"ל. בסופה מובא בירור היסטורי מפתיע ומעניין בנוגע לסיפור המובא בספר על מרן הרב קוק זצ"ל
21:05 (16/06/13) אור האורות

הרצי"ה קוק נחשב לאחד ממנהיגי הציבור הדתי לאומי בדור הקודם. במידה רבה השפעתו ממשיכה גם בדור הזה, הודות לתלמידיו הרבים, הדואגים להנחיל הלאה את תורתו. אישיותו המורכבת והמרתקת, שלא הייתה ידועה לקהל הרחב, זכתה בשנים האחרונות לעדנה. ספרים שונים וחשובים נכתבו עליה, כאשר המקיף והידוע שבהם הוא 'משמיע ישועה' (מאת שמחה רז, הרב שלום קליין והילה ולברשטין), בו נאספו מאות סיפורים לפי פרקי חייו. ספר זה ודומיו מלאו את המקום החסר שהורגש בנוף הספרות הרבנית של הציבור הדתי, והם גם מעניקים זוויות חדשות ומפתיעות לדמותו של הרצי"ה. ספר נוסף יצא לאחרונה על הרצי"ה, והוא נקרא 'בשיפולי הגלימה'. מי שכתב את הספר הוא הרב יאיר אוריאל זצ"ל, תלמידו הקרוב של הרצי"ה קוק. מאז פטירת הרצי"ה, אסף הרב יאיר סיפורים רבים על רבו. חלק מהם הוא שמע מהרצי"ה בעצמו, וחלק הוא ליקט מתלמידים אחרים. הרב יאיר היה מוותיקי התלמידים בישיבת 'מרכז הרב', והוא ראה ברצי"ה את רבו המובהק. שמו נישא על שפתיו עד יומו האחרון, כאשר נפטר בפתאומיות בשנת תשס"ז כשהוא בן ס"ג שנים בלבד. לאחרונה, ערכה משפחתו של הרב יאיר את הסיפורים והוציאה אותם לאור בספר "בשיפולי הגלימה – סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו". מי שרוצה להכיר באמת את דמותו של הרצי"ה, כדאי לו לעיין בספר הזה. הרב אוריאל כתב ביומנו בנוגע לספר שהכין: "אני כותב כל העולה על זכרוני. הכל יקר ואהוב לי אהבת נפש... אני הקטנטן ליד רבנו הגדול. שלא אפגום בסיפוריי, שלא אמעיט את הדמות, בוודאי שלא אוכל להעביר את גדלות ואת עוצמת אישיותו, אבל כוונתי לשבח כמובן, וחובה לרבנו לספר את המעט שנשאר בידינו". ואכן בספר זה הצליח הרב יאיר להעביר אלינו "גדלותו ועוצמת אישיותו" של הרצי"ה. אופיים של הסיפורים המופיעים בספר הוא מרתק ולעיתים גם מפתיע. הספר מתאים גם לצעירים וגם לאלו שלא הכירו את ישיבת מרכז הרב. בסגנונו המיוחד, מחיה הרב יאיר את דמותו של הרצי"ה. זהו אולי היתרון של הספר הזה על פני ספרים אחרים העוסקים בדמותו של הרצי"ה; כאן השפה היא אישית ונוגעת יותר. יש גם אנקדוטות נחמדות, כמו למשל: "רבנו אמר פעם על הרב כהנא שיש לו נשמה גדולה עד כדי כך שהוא עצמו אינו יודע עד כמה היא גדולה" (עמ' 113). בתוך הסיפורים שזורים גם מאמרים שכתב הרצי"ה, ודברי תורה שהיה נוהג לומר. נקודה הבולטת בספר היא הניסיון לדייק כמה שאפשר בסיפורים. הדבר בולט בנתינת מקורות מדויקים לכל ציטוט וציטוט, ואמירת דברים בשם אומרם. בהקדמה לספר כתבה הרבנית אוריאל, כי הסיפורים בספר עברו תחת עינם של גדולי תלמידי הרצי"ה, נערכו ואושרו על פיהם. עקרונות בספר מהסיפורים המובאים בספר אפשר למצוא מספר עקרונות. עם ישראל תפס מקום רב בליבו של הרצי"ה, וממילא כל דבר הקשור ללאומיות הישראלית נקדש בעיניו. כך אפשר להבין את התיאורים על זהירותו של לזרוק לפח דפים בעברית (עמ' 116), וכן את "מרן הרב צבי יהודה השתדל לקחת נר כחול לבן להבדלה, כצבעי דגל המדינה" (עמ' 117), וכן סיפורים נוספים בספר. נקודה נוספת הבולטת בספר, היא דבקותו המופלגת באביו, הראי"ה קוק. כידוע, עם כל ההסתייגות המפורסמת של הרצי"ה מההתבטלות לצדיק כפי הנהוג בחסידות, היבטלותו כלפי אביו הייתה לא פחות חזקה מהיבטלות החסידים לאדמו"ר... בהקשר לכך יש לציין, כי למעשה, הגם שהספר הינו על הרצי"ה, יש בו לא מעט סיפורים חשובים ומרתקים על אביו, מרן הראי"ה קוק, ופרק מיוחד מוקדש ליחסים ביניהם: "רבנו ואביו הרב קוק" (עמ' 17-25). יש בספר גם סיפורי מופתים וחלומות על הראי"ה (עמ' 94, 126, ועוד). וכן כמה תוספות לסיפורים ידועים ומפורסמים. ניתן לסכם כי הספר מומלץ בחום לכל המתעניין בדרכו התורנית של הרצי"ה. ייחודו של הספר נמצא בשפה האישית בו נכתב, ובדיוקם של הסיפורים שנמסרו מכלי ראשון. הדרשה על ר' יוחנן בן זכאי ברצוני להתייחס לסיפור מעניין המובא בספר: "פעם שמעתי סיפור על מרן הרב קוק זצ"ל שנזדמן לאסיפה בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה, ולא היה אמור לדבר באותה אסיפה, ובלי הכנה מראש ביקשו ממנו לקום ולדבר. מרן הרב אסף את כל המקומות במקורותינו בהם נזכר רבן יוחנן בן זכאי – בבלי, ירושלמי, ומדרשים – ובנה מכל זה בניין אחד שלם. מתוך התפעלותי מהסיפור, שהרי יש כאן ידע מושלם וניתוח מחשבתי מבריק, הרגשתי צורך לאמת את הסיפור וסיפרתי למורנו ורבנו הרב צבי יהודה שכך וכך שמעתי כדי לקבל את אישור הדברים או הכחשתם. תגובתו של רבנו הייתה מפתיעה: "אז מה?" כאילו אין זה דבר גדול כל כך להיות בקי בכל התורה כולה, בכתב ובעל פה, לנתחה ולהסבירה. שאלתי: "אם זהו 'דבר קטן' שאין להתפעל ממנו, מה נחשב דבר גדול שיהיה ראוי להתפעל ולהתפלא ממנו?" השיב רבנו שעוד ניפגש, ולא פירש ולא הדגים לי מה הוא דבר גדול [...]." "סיפור קטן" ששמע הרב אוריאל ממקור עלום, בעצם כבר נכתב על ידי מזכיר הרבנות הראשית, הרב שמואל אהרן שזורי (וובר) זצ"ל, בתוך מאמר שכתב על הראי"ה שנה לאחר פטירתו (ופורסם מאז בכמה ספרים). הדרשה המופלאה המתוארת בסיפור, נאמרה ע"י הראי"ה בשבת שלאחר בחירת מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל, באדר תרפ"א. את הרושם הנפלא שעשתה הדרשה על הקהל, תאר הרב שזורי, שהיה נוכח באותו מעמד, כך: "הרב עמד ודרש משך שלושת-רבעי שעה דרשה נפלאה מלאה לשד התורה ושירת הקודש לפני הקהל שעמד נדהם ורותק כבמסמרים למראה גאונות זו, וכשנסתיימה הֵקיץ הקהל על גאוניו, גדוליו וחכמיו כמחלום פנטסטי" (מובא ב'הנשמה עולה פתאום' עמ' 206). והנה, למרבה הפלא, אנו מוצאים כי כבר עשרות שנים קודם לכן, זכה הסיפור להתפרסם בכתב, בעיתונות של אותם ימים, מה שמלמד כי הרושם היה באמת חזק במיוחד. וכך מתואר בעיתון "דואר היום" (יום שני, ד' אדר ב תרפ"א): "אחרי שגמר (הרב יעקב מאיר) את דרשתו, ביקש מכל הקהל לעמוד על רגליו לכבודו של גאון עוזנו הרב הראשי הרב קוק, העולה עכשיו לדרוש לפני הקהל. כגוש אחד קמו כל הנאספים בביהכנ"ס והרב קוק נגש לפני הבמה ובקש מהקהל לשבת, ויתחיל את דרשתו בפלפול ארוך בדבר יסוד המנהג שהרב יושב ודורש והקהל עומד על רגליו, שמקומו בילקוט. כל הפלפול הזה ארך כשעה שלמה, והקהל נשאר יושב כמשתומם על כחו הגדול של הרב קוק בדרשתו לדבר מקרי שכזה, אח"כ עבר אל פרשת השבוע ויקשר את ענין הרבנות ביחס להקמת המשכן, הזכיר הרבה מאמרים של ריב"ז [=ר' יוחנן בן זכאי] שביהכנ"ס מיוחד אליו. הדגיש את מעלותיו הגדולות של חברו הרב הגאון רבי יעקב מאיר. לבסוף דבר ג"כ על תפקיד הרבנות בזמן של "אתחלתא דגאולה". הדרשות המצוינות השרו על כל הקהל התרוממות רוח שהביע אותו התפעלות מיוחדים. התפללו תפילת ממנחה, והקהל התפזר". [לרכישת הספר: 02-9963957]

 
 
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS