יום ב', ב’ בטבת תשע”ט
 
 
 
 
 
 
בכרך החדש (י"ח) שיצא לאור לאחרונה, מתוך סדרת 'מי מרום' מהגרי"מ חרל"פ זצ"ל, פורסמו כמה רשימות שכתב הרב חרל"פ על "הצדיק של הדור", כאשר הכוונה היא למורו ורבו מרן הראי"ה קוק. נביא כאן שתי פסקאות מתוך דברים אלו.
07:46 (13/06/12) אור האורות

"בכל דור ודור ישנה נשמה גדולה אדירה היורדת למטה, ומי שזוכה אליה הוא הצדיק של הדור, שכולם צריכים להיות כפופים אליו ולקבל אורו והשפעתו, והנשמה הגדולה של הצדיק הלז מסללת לפניה עיטין טבין (=עצות טובות) בדרכים חדשים ושמות חדשים, ופותחת שער איך להכנס בכל הטרקלין הגדול להנות מזיו השכינה. וכשמתגלית הנשמה הלזו כל מי שמתרחק הימנה וכל מי שאינו מסגל לעצמו לינק ממנה שפע ברכתה, מוכרח הוא להתגשם, ואפילו אם מרבה להיטיב אינו יכול להתרומם מעל המסגרות החומריות, וכל זה מפני שאין הצעות רוממות בעולם, זולת על ידי נשמת הצדיק ההוא. ומסתבב מזה, כי אנשים אשר אינם מרבים כל כך פעולות תורה ומעשים טובים מפני שהם מקושרים בנשמה ההיא, מרגישים ערכים של רוממות וערכים של הזדככות הרבה יותר, למעלה משאר האנשים ואפילו מהגדולים שאינם רוצים להשתעבד ולהכנע מפני הנשמה השרשית של הדור. ויש שמפני זה עצמו, מפני שהם נתונים במדרגות נמוכות וברוב הרגשות גסות וחומריות, מפני זה עצמו אינם יכולים להבין לדיעו ושיחו של הצדיק הגדול אשר הנשמה השרשית בקרבו, ויוצאים עליו בקטגוריא גדולה, ונופלים על ידי זה יותר בחשק, עד שאין תרופה למכתם, ונעשים תמיד מיום ליום יותר קצרי הראות, וממילא הקטגוריא שלהם יותר מתרבה. אבל אותם אשר זכו להכיר את הצדיק אשר הנשמה השרשית שוכנת בקרבו, חלילה להם להתפתות אחרי המשאות שוא והקטגוריות המדומות, ועליהם להתאמץ ביותר לקבל ולינק מנשמה זו, ולהיות תמיד במידת ההזדככות בהרגשה של הסחת הדעה מכל שפלות וקטנות, מכל גסות וחומריות, ואל יצטערו מהקטגוריא הגדולה ואי ההבנה של אחרים, וידעו בטח כי כל השפלתם של אחרים לסיבת אי התחברותם בשורש השרשי של הדור, וישמחו על גורל חלקם כי נתאחזו בשורש וחפץ ד' רק בידם הצליח, אשר רצה להעמיד נר לדור להאיר לארץ ולדרים עליה, והוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". [עמ' רעז] הפסקה הבאה מזכירה גם היא (במידה מסוימת) את דמותו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל:"ישנם צדיקים כאלה אשר כל התגלות נשמתם הוא רק בזמן שהכל יעריצום ויכבדום, מפארים ומהללים אותם, ודוקא אז מתגלה בהם ענותנותם ושפל ברכם, והם הצדיקים אשר משורש שורשם דומים ליוצרם ב"ה אשר "במקום גדלותו שם ענותנותו". ואלמלא ידעו העולם לכבדם בכבוד ביותר – כמעט היה בא העולם לידי תיקונו המקווה, אבל לפעמים מעשה שטן מצליח שלא לתת חילוק כבוד לצדיקים אלו, ומתוך זה נשמתם של הצדיקים מתכווצת ונעלמת, ובא מזה הפסד גם לצדיקים וגם לכל העולם כולו, וכשמרגישים בהפסדם והכשלונות שנכשלים רק על ידי העלם נשמתם – דומים העולם שכיונו בהתחלקותם עליהם והשפלתם, ובל ידעו כי אך הם גרמו לזה באי חלוקת כבוד לצדיקים ולא נתנו להתגלות נשמתם. יש לפעמים שמתעוררים הצדיקים ומבקשים כבוד וגדולה, ואמנם מוותרים כלל על כבודם וצביונם ונדמה בעולם כי רודפים אחרי הכבוד ובאמת הם רודפים אחר גילוי נשמתם ואחרי יסוד ענוותנותם המקורי". [עמ' רכז]