יום ג', ו’ בתמוז תשע”ח
 
 
 
 
 
 
קטע מרגש מיומנו האישי שלהרצי"ה קוק ובו תיאור סיורו במתחם 'שערי תורה' שחלק ממנו התמוטט אתמול. בקטע זה מספר הרצי"ה על ההרס הרב שהתרחש במבנים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ומבטא בחריפות את תחושותיו הקשות למול ההחורבן הנורא
22:30 (15/03/12) אור האורות

"יום ה' ה' טבת התש"ט. נסעתי תלה-אביב...אחרי תפילת ערבית בביהכ"נ הגדול התהלכתי עד רח' הירקון – שפת הים, בחזרה באמצע רח' אלנבי בערך בא לקרתי יהודי נכבד ששאלני את הדרך לרחוב שבזי, והוא עולה חדש מלפני שבוע, הלכתי אתו שמה ומשם לרחוב אחוה, שאמר שצריך שמה. שם באתי אל חצר דירתנו משכן קדשו של אאמו"ר זצ"ל בעה"ק יפו, אותו הבית למטה ולמעלה אותה המרפסת, אותן המדרגות, אותו השער, הדלתות והחדרים, (רק בתוך החצר נוסף בנין). זה היה כחצות לילה. מעמקי רחשי זכרונות קודש וחויות נפש ורוח. השער היה פתוח. אור הירח בהיר. לא ראיתי שם אדם וכמדומני ששום אדם לא הרגיש בי שם. בבדידות רוממה ונוראה ומקודשת שהייתי שם בתוך החצר אצל המדרגות כמה רגעים. המצב היה נורא הוד דומיה תהילה. ותשאני רוח בכח התדבקות השהיה ההיא אל חצר התלמוד-תורה "שערי תורה", מצד בית המלאכה, ואח"כ שוב אל מקום בית-המדרש "אור זורח", אשר הפציצוהו והרסוהו והחריבוהו האנגלים ימ"ש, מהצד השני של הת"ת שע"ת, אל מוראות החרבות ועיי המפולת אשר בקצות שני הרחובות האלה, וביחוד שני המקומות הקדושים האלה, בכח התהלכותי זאת שם הנה והנה, עם מעמסת זכרונות הקודש והילדות והבחרות ורשמי חרדת ואימת פלצות ההריסות והחרבן והמלחמה שעוללו לנו שם צוררינו ימ"ש, מלאתי חמת ד' והריקותי שם, במקום נורא זה בשעה נוראה זו, במעמק מחשבה ובחריפות בטוי ודבור, של עצמי ושל פסוקי קודש, את שפעת הקללה והנקמה אשר תחול במהרה בקרוב על ראש הרשעים הללו ממשלת זדונם ואנשי מעשיהם, יעולל להם ד' גואל ישראל ומושיעו ושופטו כאשר עוללו לנו, כחרבות המפולת האלה כן יהיו במהרה בקרוב ארמונותיהם והיכלותיהם, ומתוך קוממיות החרבות האלה תתיצב במהרה בקרוב תפארת הישועה הגדולה בנוה שלום ובמשכנות מבטחים לרוממות קרננו ולבנין נחלתנו, ומכאן קו הימים נמשך עד לימי אדר-ניסן הבאים עלינו ועל כל ישראל וארצו לטובה ולברכה כולה לכל מלוא קידוש שמו הגדול כדברו הקיים. אמן.