יום ג', ו’ בתמוז תשע”ח
 
 
 
 
 
 
גילויים חדשים על קשרי הידידות בין זקן המקובלים רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל (תק"פ - תר"צ) ומרן הראי"ה קוק זצ"ל
01:53 (27/01/12) אור האורות

הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, הידוע בכינוי "הסבא קדישא", היה נחשב לאחד מגדולי התורה והקבלה בדורו. הוא נולד בערך בשנת תק"פ. בתחילה כיהן כרבה הראשי של דמשק ולאחר מכן (בשנת תרע"ז) עלה ארצה וכיהן כרבה של צפת. תפקיד בו שימש במשך שנים ספורות ולאחר מכן עלה להתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה עד לפטירתו. בעניין הספר 'אורות' בשנת תרפ"ב פרסמו קנאי ירושלים את הקונטרס "קול שופר" נגד הרבנות הראשית ורבניה, ובעקבות כך נאסרו מספר קנאים. חבריהם פנו אז אל הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, בתלונה על הרבנות הראשית. תגובתו של הרב אלפנדרי היתה חריפה מאוד נגד הרבנות הראשית, והקנאים ששו לפרסמה בעתונם 'קול ישראל' (ח' אלול תרפ"ב). במכתבו כתב הרב אלפנדרי דברים קשים על רבני ירושלים, וכן דרש מהרב קוק שיפרסם כי הוא מבטל את שכתב בספר 'אורות'. מכתב זה נדפס אח"כ שוב בקונטרסים ועתונים שונים, בכדי להוכיח כביכול את שדעת 'גדולי ישראל' היתה שלילית כלפי הרב קוק וספריו. ואכן עד היום לא הצליחו להטיל ספק באמינות המכתב. והנה למרבה ההפתעה, מתברר שכבר באותם ימים תמהו גדולי ישראל על המכתב הנורא הזה, ודרשו מהרב אלפנדרי שיבהיר את עמדתו. בנוסף לכך, ביקשו הרבנים לפרסם בעתונות תגובה חריפה כנגד המכתב. הדבר נמנע בעקבות בירור שנעשה בביתו של הרב אלפנדרי, ובסופו הודיע בפירוש לידידו הרב צבי פסח פראנק שלא לסמוך על המכתב שפורסם בשמו, משום שכתיבתו היתה שגויה. סיפור חשוב ומשמעותי זה מתואר במשפט קצר בשולי אחד הגליונות של העתון 'קול יעקב', שיצא ע"י חוגי הרבנות הראשית באותם ימים. בגליון שראה אור בכ"ב אלול תרפ"ב, כשבועיים לאחר פרסום המכתב, נכתב כך: להגרי"א ה"ס[1] – מכתבו קבלנו בתודה. צר לנו שמפני כבודו של זקן[2] א"א לנו לפרסמו. הרה"ג הישיש מוהרש"א אלפנדרי הי"ו בעצמו הביע צערו על מכתבו הגלוי בפני הרב הגאון מוהרצ"פ פרנק שליט"א, ואמר שכתבו להפצרות ידועות וביום היותו חולה, ושישתדל לתקנו. הודאה זו מפי הרב אלפנדרי עצמו, לא נזכרה כלל אצל סופרים ולבלרים חרדיים[3] שהתייחסו לפרשית המכתב, והם לא נמנעו מלפרסם שוב ושוב את המכתב הנורא הזה כנגד הרב קוק זצ"ל, ובכך לטעון שכביכול היתה ביניהם מחלוקת אישית. במסע הרבנים בשנת תרפ"ד ערכו הרב קוק, הרב חרל"פ ורבנים נוספים מסע במושבות הגליל, כדי לעורר ולחזק על קיום המצוות. כשהתקרבו הרבנים לעיר צפת, מקום מושבו של הרב אלפנדרי, קיבלו ממנו מכתב ברכה וזה לשונו: "י"ט כסלו תרפ"ד. לכבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי כמוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ואשר על ידו הרה"ג כמוהר"ר... רבנים גדולים! בשמחה רבה הנני מקדם את פניכם בברכת ברוכים הבאים ומאחל לכם עבודה פוריה לטובת היהדות והחזקת תורתנו הקדושה... מוקירכם כערכם הרם, הצב"י שלמה אליעזר אלפנדרי ס"ט". איגרת זו נתפרסמה בספר 'אגרות לראי"ה' (עמ' ק"ט במהד' תשמ"ו). בהערה לאגרת זו כתבו עורכי הספר, כי איגרת זו 'מיוחסת' לרש"א אלפנדרי[4]. אך מעתונות התקופה מתבררת אמיתותו המוחלטת של המכתב. וכך מתואר בעתון[5]: "רבני העדה ונכבדיה קדמו את פני הרבנים האורחים בברכות נלבבות ויביעו את שמחתם על הכבוד הגדול שחלקו לצפת בבקורם זה. גם הרב המפורסם זקן הרבנים בארץ ישראל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי שלח מכתב ברכה יפה להרה"ג הכהן קוק לבואו הנה. וזה האחרון ובני לויתו, בלוית רבני צפת, הלכו לבקר את כבוד הרב הגאון אלפנדרי בביתו ונתקבלו בכבוד גדול, ובחביבות מרבה, ושוחחו יחד בדברי תורה". בעניין הסכסוך בישיבה ביום ז' בשבט תרפ"ד שלח הרב אלפנדרי איגרת אל ידידו הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל[6]. מתוך הדברים בולטת הערכתו הגדולה לרב קוק זצ"ל, יחד עם תקיפה חריפה כלפי הפוגעים בכבודו: "לאשל שברמה הרה"ג איש תם וישר כש"ת יעקב משה חרל"פ שליט"א, רב מורה צדק וירא אלוקים מרבים וכמוהו ירבו. עתה באתי על ביטול כבוד התורה, ומהראוי שכבודו ישתדל אצל הכהן הגדול מורא"י קוק ישמרנו אלוקים, שישים קץ לאי הסדר השורר בהנהלת ישיבת [---] וירים מכשול מדרך עמי. הלא זו היא הפעם השלישית שקבלו התראות מהרב קוק, ועזי פנים שבדור לא שעו. הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש[---] פער פיו לבלי חוק, ושמץ את הרב [---] והתבטא בביטולים כלפי הרב קוק, וגידף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק! הואיל וכן, נלאיתי נשוא והנני מוצא לנכון לצאת חוץ לגדרי למען לא אהיה משומעי זילותא דרבנן ולא מחינו. אבקש להשתדל אצל הרב קוק שיאחד האמצעים לכלות קוצים מכרם ה', ויקטע רגליהון, ויחסום בעדם לקבל ההשפעה של מדינות שלא יזרמו לעאלו שידם במעל עשותם עוול. נוראות נפליתי אחרי שהרב הגאון קוק חזה בקשיות עורפם, מדוע טרם ידע ימלט. כי הרב וסייעתו הם הם ההגונים ביותר, ויגוננם ה' בצלליו המרובים. השוכן בציון יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, לגדור פרציה ולהקים הריסותיה. והנני דורש שלום תורתו כיאות. הכ"ב: שלמה אליעזר אלפאנדארי, הלא כה דברי כאש". בירורים בענייני הקבלה הרב משה צבי נריה, בספרו 'ליקוטי הראי"ה' ח"ג[7], מספר כי הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חידושים מסוימים שכתב בעניני קבלה, ובעקבות השגותיו של הרב קוק אכן נמנע מלהביא לדפוס את אותם החידושים. הגרי"מ חרל"פ היה השליח להעברת הכתבים הללו. למה החפץ חיים לא עלה ארצה? ר' ישעיה אשר זליג מרגליות ז"ל, היה בן-בית אצל הרב אלפנדרי. פעמים רבות נוכח הרב מרגליות שהרב אלפנדרי דיבר כמו בנבואה על אירועים שהתרחשו רק לאחר זמן רב. כשהיה מתרחש כזה דבר, היה הרב מרגליות קורא בהתרגשות: הרי זה רוח הקודש! אך תמיד הרב אלפנדרי היה מתקן אותו ואומר: לא, זה לא רוח הקודש, אלא זוהי מציאות החיים. והנה, בשנותיו האחרונות של ה'חפץ חיים', דברו על כך שברצונו לעלות ארצה. הרב קוק וכמה מתלמידיו כבר עסקו בסידור מקום מגורים ל'חפץ חיים' בפתח תקוה. באותם ימים אמר הרב אלפנדרי לרב מרגליות: ה'חפץ חיים' לא יעלה ארצה. ואכן אח"כ נפטר, והתברר למפרע שהרב אלפנדרי צדק. ניגש הרב מרגליות ואמר לרב אלפנדרי: הנה, אתה רואה, רוח הקודש! איך ידעת שהוא לא יעלה? ענהו הרב אלפנדרי: לא, זוהי מציאות החיים. ידעתי שאם הח"ח יעלה לארץ, הוא יכנס קודם כל לידידו הרב קוק, וכשיראו זאת הקנאים הם יהיו נגדו ויפסלו אותו, כמו כל רב שלא התאים לקנאים, והרי הקב"ה רוצה שהספרים שלו 'משנה ברורה' ו'חפץ חיים' יתקבלו בכל ישראל, לכן גלגל הקב"ה שהוא לא יעלה לארץ. הודעת הרבנות הראשית בעניין כתבי הרב אלפנדרי "מודעה ואזהרה רבאהיות שנודע לנו שכתבי היד של הגאון הצדיק המנוח הרב שלמה אליעזר אלפאנדארי זצוק"ל נעלמו, ויש לחשוש שיד נגעה בהם - הננו מזהירים בזה ומטילים בכח תורתנו הקדושה ובכח החרם על כל אלה שלקחו מכתבי היד הנ"ל או כל מין דבר השייך להרב המנוח הנ"ל, להשיבו תומ"י למשרד הרבנות הראשית לא"י. ואשר יזיד ולא ישיב, יחולו עליו כל אלות שבתורה, וכן כל מי שיודע על דבר כתבי היד הנ"ל, ספרים ועוד, שנעלמו, עליו להודיע בהקדם למשרדנו. והשומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, ותבוא עליו ברכת טוב. הרבנות הראשית לא"י."באתי עוד פעם עה"ח מפורש, כי נכון מה שגזרו בדבר העלמת כתבי הקודש של הרב הגאון הגדול המנוח מוהר"ר שלמה אליעזר אלפנדרי זצוק"ל. והשי"ת ירחם על עמו וישלח להם ישועה בקרוב. יוסף חיים זאננפעלד". [1] כנראה הכוונה לגאון רבי יקותיאל איסר הדס זצ"ל, אשר מוזכר רבות בעתון ה'קול יעקב', והיה מראשי המגינים על הרב קוק כלפי הקנאים. ראה אגרותיו בעניין זה בחוברת 'הדס במדבר'. [2] כנראה הכוונה לסבא קדישא הרב אלפנדרי. [3] כמו למשל בספר 'מרא דארעא דישראל', ועוד. [4] במכתב ששלח הרב יוסף ליב זוסמן לרב משה צבי נריה, בל' שבט תשנ"ה (נדפס לראשונה ב'מאבני המקום', י"ד, תשס"ב, עמ' 35) הוא כותב כך: "בענין הגאון מהרש"א [אלפנדרי] זצ"ל, ממרן הרימ"ח זצוק"ל לא שמעתי. גם בבית זבול אומרים שלא יודעים מאומה; אמנם ידידי הר"י פרידמן שיח', העוסק בכתבי מרן זצוק"ל, אמר לי שהוא ראה את המכתב במקורו, שבו הוא דורש בשלום הכהן הגדול מרן הרב זצוק"ל - והמכתב הזה הוא נעלם מבית זבול, לא ידוע על ידי מי, גם העדה החרדית פירסמה הכחשה על קיומו של מכתב זה... וידוע כי הר'... [ריא"ז מרגליות?] שם ידו על ביתו של מהרש"א ז"ל למורת רוחו". [5] 'דואר היום' 3 דצמבר 1923 [6] צילום של המכתב הופיע בעתון "יום השישי" כ"ו בתשרי תשנ"ב, ומשם בספרים נוספים. גוף הכת"י מצוי בידי הצאצאים. [7] עמ' 149 – 158 עיי"ש.

 
....