יום ד', כה’ בכסלו תשע”ח
 
 
 
 
 
 
16:22 (20/04/17) אור האורות

עולם של תורההגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"אראש ישיבת 'מאור התלמוד' את הגאון רבי אברהם יצחק קוק ראש ישיבת מאור התלמוד היטיב להגדיר גיסו הגאון רבי יעקב כ"ץ, ראש הכולל בישיבת 'נתיב אריה': "הוא ממש 'עבדא דקודשא בריך הוא'. כל מעשיו ופועליו המרובים מכוונים רק לעשיית רצון הקב"ה. זהו תפקידו, וכלל לא משנה אם זה נוח או לא".ילדותו בטבריה בבית שכולו תורה וחסד השרישה בו את אהבת עמלות התורה שראה אצל אביו רב ואב"ד טבריה הגאון רבי רפאל זצ"ל שעסקי הרבנות לא הפריעוהו בשקידתו הגדולה.כבר משחר ילדותו זכה לדבוק בגדולי התורה והחסידות אשר ביקרו בביתם בדרך קבע, בבואם לנפוש בעיר הים הצפונית. ואף בשמחת נישואיו של הרב יוסף שלמה כהנמן הרב מפוניבז' לאחר השואה החזיק הילד אברהם יצחק את מקלות החופה שהתקיימה בחצר ביתם שבטבריה.נראה, כי הוא ראש הישיבה היחיד המבין ומדבר בצורה קולחת בערבית תוניסאית. כאשר נשאל בימי הפורים ע"י תלמידיו מתי למד לדבר בערבית, השיב: כמו שבירושלים דיברו כולם אידיש, כך בטבריה דיברו כולם ערבית, כיון שבסמוך לביתנו שוכנו העולים מתוניס ואלג'יר במעברות ואלו הסתובבו בביתנו בכל עת כבני בית ממש, מהם למדתי את השפה הערבית. ואכן, יש וזוכים בני הישיבה ב'עידנא דחדוותא' לשמעו מתבל דבריו בסיפורים ומעשיות מימי קדם כשהוא שוזר בהם מילים וביטויים שונים בערבית צחה.לישיבת פוניבז' המעטירה נשלח כתלמיד מצטיין ושם בין סגל חבורה דבק מאד ברבותיו שהשיבו לו אהבה כפליים. ולפלא היה בין הבחורים כי הנער אברהם יצחק זוכה לקרבה יתירה משני העולמות: הן אצל ראש הישיבה מרן בעל האבי עזרי זצוק"ל שממנו קיבל את כוח התמדתו העצומה והעמקות האדירה בעומק הסוגיות ופלפול ההלכה והן אצל המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל שממנו קיבל הארת דרך לחפש בנבכי הנפש את טוהר המעשה והמחשבה, והביקוש אחר מילוי רצון הבורא בשלמות.ארבעה חברי חדרו הם היו בפנימיה בפוניבז': ראש הישיבה, המשגיח הגה"צ ר' דן סגל, הגאון ר' יגאל רוזן ר"י אור ישראל, והגה"צ ר' יצחק ירוחם בורודיאנסקי משגיח ישיבת קול תורה. אשר ידידות עזה שוררת עד היום בין כל אותה חבורה קדושה. חיבורם נמשך אף לחדר האוכל בו ישבו בקביעות באותו שלחן, וזמנם נוצל להתעלות משותפת. בעת ארוחת צהריים היה כל אחד משמיע את השיעור אותו שמע, ועליו מקשים ומיישבים חבריו, ומתוכם יוצאת הסוגיה בהירה בדרכיה לכולם. #ויהיו עניים בני ביתך בפגישותיו קודם אירוסיו עם הרבנית ע"ה בתו של הרה"ג יעקב רוזנטל אב"ד ת"א, התווה את תכניותיו להקמת ביתו ואמר, כי חפצו שאף אם יושפע עליהם הרווחה לא ינוהל ביתם בפאר כי אם בפשטות כפי שראה בבתי הוריו ורבותיו. ואכן למרות הניקיון והסדר אשר בביתו, את השולחן הסלוני סובבים כסאות פלסטיק של "כתר" ולנוחיותו בראש השולחן על כסא הפלסטיק שלו הונחה כרית מחדר השינה. סביבם ארונות הספרים העשויים מדפים מעץ ישן הקבועים בברזלים, ושני סוגי ארונות שונים שנקנו ביד שניה הונחו לצדם בשנים האחרונות. אף בחדרו בישיבה ניתן להבחין בכחמישה סוגי כסאות שונים ושבעה סוגי עמודוני ספרים השונים במבנה ובצבע שנקבצו ממקומות שונים.עוד ביקש הבחור אברהם יצחק בפגישותיו כי בביתו יקוימו דברי התנא "ויהיו עניים בני ביתך" כפירוש החפץ חיים שיהיו האורחים כבני בית ממש הבאים אליו אף כשאינו מסודר ומצוחצח כ"כ. ולא כאותם המהדרים לכבד אורחים ולהכניסם רק בכבוד ויקר אחר שביתם נוקה וסודר כיאות, ומתוך כך נמנעים לעיתים להכניס את האורחים לביתם פנימה. ואכן בנות רבות שלמדו אצל רעייתו ע"ה בסמינר "באר יעקב" התארחו בביתם, ואלו מהן שגדלו בבתים עם קשיים וטרדות שונות שלא יכלו לשוב לשם, מצאו בביתם מזור ומנוחה וחשו כבביתם ממש, ומכוח גידולם שם הקימו בתים לתפארת עם בני עליה מובחרים. אחת התלמידות שחפצה להביע את הערכתה המרובה על ההכוונה והעזר הרב שקיבלה בביתם, העניקה מיצירותיה כמה ציורי שמן מרהיבים המעטרים עד היום את סלון הבית. אחד מהם - ציור של מרן הרב שך רכון על ספריו כשהוא מתפלפל בעמקות עם מרן הגרש"ז אויערבאך, ועם ילחט"א בנו הגאון רבי שמואל אויערבאך - מתנוססת עד היום בסלונו לצד ציורים נוספים מהתמדת אביו, ועוד. בסעודות השבת בביתו עד היום טורחת הרבנית תחי' ומארחת קבוצות גדולות של בחורים הצמאים ללמוד מארחותיו וליהנות מדבריו אף בעונג השבת.לאחר נישואיו המשיך ללמוד בכולל פוניבז'. כשהקים הרב מרדכי ברוידא ישיבה בקרית ישמח משה קרא לו לבא ולעזרו בייסוד הישיבה בקריית ישמח משה. שמע שיעוריו המעמיקים הנמסרים בבהירות רבה ויחסו החם לתלמידיו יצא, ולאחר תקופה קצרה, חפץ הגאון הרב ניסים טולידאנו ראש ישיבת שארית יוסף בבאר יעקב שישמש כר"מ בישיבתו. ואכן נענה להצעה.שנים רבות התגורר ברחוב רשב"ם בבני ברק בבנין הסמוך למעונו של מרן הסטייפלער ובנו מרן הגר"ח. מעברו השני היה ביתו צמוד לישיבת "בית מאיר" ובשעות הלילה המאוחרות נשמע משם למרחקים קולו המתענג על דברי התורה, התבטאה על כך הרבנית ואמרה כי הנחת שיש לי בעולם, זה מה שאני שומעת אותו לומד כך עד מאוחר בקול ובמתיקות. #מתנה מחו"ל בשנת תשל"ב נלקח בסערה אחיו הגדול רבה של רחובות הגאון רבי שלמה הכהן קוק עם רעייתו ושניים מילדיו לישיבה של מעלה. (ראה כתבה נפרדת) מיד עם תום ימי ה'שבעה' עבר לרחובות לגור עם ארבעת היתומים הקטנים בבית שלימים נרכש ע"י הישיבה והיה למשכנה הראשון. למרות שהיה זה טרום דרכה של רחובות התורנית באותה עת פתח כולל שבת. שבו למדו עשרות אברכים במשך שעתיים רצופות.בימי השבעה הגיע מרן הגראמ"מ שך לנחם ובתוך דבריו על הטרגדיה הגדולה הציע להקים מקום תורה לעילוי נשמתם. בדברים אלו נטמן הגרעין שממנו צמחה הישיבה בעיר רחובות. האדמו"ר מקאליב שישב באותה שעה אף הוא בין המנחמים והתרגש מהקמת הישיבה לשמו ולזכרו, תרם במקום אלף דולר שהם היו התרומה הראשונית שקבלה הישיבה.מרן הרב שך נשא על לבו את הישיבה בעצות רבות בדרכה, ובעצתו הוקמה הישיבה ברחובות יחד עם הגאון רבי חיים זליבנסקי זצ"ל מתלמידי הגרמ"ש שפירא וזקניו לבית בריסק. המסכת הנלמדת בישיבה היא אותה המסכת הנלמדת בישיבת פוניבז', משום שכאשר הטריח הרב שך עצמו למסור שם שיעורים כלליים בפני בני הישיבה, היה זה בסוגיה בה אחז בשיעוריו בישיבת פוניבז'.הודות לכך שאחיו הגאון רבי שמחה קוק רבה של רחובות (ממלא מקום אחיו זצ"ל - ראה כתבה נפרדת) נטל על עצמו את משא הישיבה ועולה הכלכלי. נשאר ראש הישיבה צמוד לישיבה ולא יצא כלל מארץ הקודש לאף התרמה ודינר. בשבט תשע"ב יצא לראשונה מארה"ק במסעו ללונדון לארבעה ימים שם ביקר בבתי נגידי עם ידידי הישיבה לטובת המשך קיומה. ומיד עם שובו ארצה בצאתו מהרכב שהביאו משדה התעופה ה'שלום עליכם' שנתן לבני הישיבה היה בשיעור כללי אותו מסר על חידוש 'שהתחדש לי בשמי מרומים'. בני הישיבה העניקו לו במתנה ספר עב כרס עם מאות חבורות וסיכומי שיעורים מתורתם שעמלו באותם ימים שחסר.ראש הישיבה דואג לעלייתם ולמחסורם של בני הישיבה המרגישים כי הוא נושאם על ליבו כבנים יומם ולילה, ואף בשעות הקטנות של הלילה נשמעים מחדרו הצמוד לבית המדרש ולעיתים אף מביתו, קולות הלימוד של חבורת תלמידים הצמאים להבין עוד דקות בנבכי הסוגיה או של בחור המשתוקק לגלות רובד נוסף של עמקות בנבכי נפשו ובמאור פניו משיב לכולם בבהירות נפלאה ואף אם נשמעות דפיקות בביתו בשעות הלילה היותר מאוחרות, ממהר ראש הישיבה לקבל את השואל ולהשיב את לבבו ללא שרומז כי השעה מאוחרת, מאחר ואם בשעה כזו הוא החליט לדפוק, אז בוודאי חזרתו כעת מפגישת שידוכים או שאלה אחרת שהתעוררה אצלו אינה סובלת דיחוי, ולעיתים במהלך השיחות עמו נעצמות עפעפי עיניו מחמת השקעתו שהיא מעבר לזמן ולמקום.כעשרה בנינים מפרידים בין הישיבה לביתו ועליהם התבטא פעם בפני תלמיד שקיבל על עצמו לא לצאת בכל חודש אלול משערי הישיבה כי הדרך לביתי היא כמסדרון בתוככי הישיבה. דרכו לחנך את בני הישיבה שתמיד יהיו שרעפיו ומחשבותיו תפוסים בנושא מעמיק, ומשכך לא הרחוב ולא אף דבר חיצוני אחר יפריעוהו מהדבקות בו יתברך.מעבר לשיעורים היומיים ולשיעור כללי אותם מוסר בעמקות ומתיקות נפלאה, וועדים רבים מוסר לקבוצות שונות, בענייני רוממות ועונג השבת, בהירות המועדים והזמנים המיוחדים. כמו כן וועדים בעניני שידוכים ואף לחתנים ולקבוצות אברכים מוסר בקביעות. בחודש אלול את שיעורו היומי מוסר לתלמידי שיעור א', בכדי להכירם אישית מקרוב ולטעת בהם את ערבות עמקות התורה ובהירותה מיד בבואם לשערי הישיבה. משיעוריו הוציאו תלמידיו ספרים וקונטרסים רבים. הבולטים שבהם שדה אברהם - שיעורי הלכה. וכן שיחות ומאמרים ברוממות הזמנים, למעלה למשכיל - על סדר פרשיות התורה. נעשה אדם - מאמרי הדרכה בענייני שידוכין ונישואין.הקמת ישיבה בעיר מעורבת טיבעה שיוצרת מדנים ותככים, אך דומה כי בהשפעת אהבת ישראל היוקדת בלבם של רב העיר ר' שמחה ואחיו ראש הישיבה הצליחה הישיבה ליצור הרמוניה בין כל העדות והמגזרים בצורה מיוחדת. בעקבות הקמת הישיבה הוקמו מוסדות תורניים נוספים ובאו והתווספו עוד מאות משפחות בעיר שנהפכה לתורנית הרבה יותר.שגור על לשונו של ראש הישיבה כי "הפשט אינו פשוט בכלל" ועמל רב נצרך אף בכדי להגיע ל'פשט' הסוגיה שהמתבונן בה מבין כי היא אינה פשוטה כלל ועיקר.לא פעם מעורר הגרא"י על כך: "היזהרו לשמוע מה שהרב אומר ולא מה שאתם רוצים לשמוע". לפני כעשור בעת שרעשה הארץ במחאות נגד קיום מצעד הגאווה בעיה"ק ירושלים, הפגינו רבים מבני עליה וחסמו כבישים בהסתמכם על מכתב מרן הגרי"ש שכתב "שכל אחד ימחה כפי כחו" ראש הישיבה שהבין כי אין הדברים כפשוטם ואין דרכם של רבותינו בהפגנות פרובוקטיביות שכאלו, ביקש מאחיינו הגאון רבי בן ציון הכהן קוק מגדולי תלמידיו של מרן הגרי"ש לברר את כוונתו של מרן. השיבו מרן כוונתי היא, שכל בחור יאמר לחברותא שלו 'אני מוחה', הרי ההפגנות בין כה וכה לא יועילו, ואם כן זהו "כפי כוחו". נציגי הציבור הם אלו שצריכים לפעול בדרכים הראויות. אלא מה תאמר שהם מפגינים ומסתמכים עלי? בב"ד של מעלה יתבעו אותם, אני לא יבא איתם.סיפור זה מרבה ראש הישיבה להשמיעו באזני בני הישיבה בהראותו עד כמה יכולים אף רבים וטובים לא להבין לקולם של רבותינו בשלמות, וכמה עלינו לשמשם עוד ועוד בכדי שנלך ביאות במסילת הישרים העולה בית ה'. עולם של סודהגה"צ רבי דב איסר הכהן קוק שליט"א ראש ישיבת 'מאורות רפאל' בטבריהשבת פרשת וארא, ראש חודש שבט תשע"ז.השעה 1:30 בצהריים.בבית המדרש הגדול של טבריה, בו מתפלל הגה"צ רבי דב איסר הכהן קוק את תפילותיו, הסתיימה בדקות אלו תפילת הבוקר החגיגית, אשר החלה כתשע שעות קודם לכן, בערך שעה לפני זמן הנץ החמה, ונמשכה כבכל שבת שעות ארוכות. תפילת השבת הזו, בהיותה גם תפילת ראש חודש, כללה גם שעות נעימות של זמירות שירות ותשבחות בתפילת ההלל, ורק בשעה זו, נסתיימה. כעת, יוכל הרב לקדש על היין ולטעום כזית חלה, על מנת לקיים את מצוות סעודת השבת. הרב פוסע לביתו הצמוד לבית המדרש, מוקף בתלמידיו ומעריציו, אשר מקיפים אותו בחרדת קודש, ועוקבים אחר כל תנועה ואחר כל הגה היוצא מפיו. הרב קידש על היין, ונטל את ידיו לסעודה. הקהל הגדול המקיף את שולחנו, אשר עונה אמן בקול רם, אחר כל ברכה, ממתין לשמוע מפי הרב, את ברכת המוציא.הרב נוטל את החלות בשתי ידיו, על מנת לברך, אך לפתע, הוא חוזר ומניח אותם שוב על השולחן ואומר : "אינני מסוגל.. "ידיכם דמים מלאו"...הקהל הגדול, אשר התרגל זה מכבר למחזות 'לא שגרתיים' בבית הרב, משתומם ותמה, על פשר העניין.שוב הוא לוקח את החלות, ושוב מניח על השולחן. "ידיכם דמים מלאו", הוא חוזר ואומר..כך נמשך העניין וחזר על עצמו כמה וכמה פעמים.עד שלבסוף, כאילו נאלץ הוא לבצוע על הפת מתוך חוסר ברירה, למרות הקושי שציין – ש'ידיכם דמים מלאו', בירך הרב ברכת המוציא, וטעם כזית חלה כדת וכדין.איש מבין המשתתפים בסעודה, הסועדים על שולחנו של הרב, לא ההין לשאול את הרב על כוונתו. כוונותיו, מתבררות לפעמים רק לאחר זמן, וישנן גם כאלו שלא מתבררות אף לאחר זמן.הרב, חי את חייו בין עולמות. בין העולם הזה לעולם הבא, בין עולם הרוח לעולם החומר, בין עולם האצילות לעולם העשייה.. ובכל עולם ועולם, הוא מנהל חיים שלמים, אשר שונים במהותם זה מזה, בעירנות ובשלימות, תוך זהירות שלא לערב יתר על המידה, בין חיי העולמות השונים. שלא לערב את החיים 'כאן' לחיים 'שם'.לכן, לא תמיד יכול הרב להסביר את עצמו. אולי ליתר דיוק, בדרך כלל, הוא לא יכול לגמרי להסביר את עצמו. ולכן, גם לא שואלים ומקשים לו, על דיבור פלוני או אלמוני. שכן חזקה על כל דיבור של הרב, שנוצר מתוך עולם כלשהו. גם אם הוא נשמע לנו, בעולמנו אנו, דיבור 'מוזר ביותר' יתכן ובעולם אחר, אשר איננו חשוף בפנינו, הריהו דיבור ברור, ומובן בהחלט.שעות מספר עברו, מאותו מעמד שבו הרב לא יכל לבצוע על הפת, ואמר : 'ידיכם דמים מלאו'. הערב ירד.בשמי העיר טבריה, נצנצו כבר יותר משלושה כוכבים, והשתקפו במימיה החשוכים של ימת הכנרת. זמן הבדלה. יציאת השבת.אך יצוא יצאה השבת, וחדשות איוב נשמעו משידורי החדשות.ותהום העיר.בסמיכות לעיר, במושבה מגדל, בעיצומו של יום השבת, נעשה טבח מזעזע. אם צעירה ושני ילדיה הקטנים ואיתם בן השכנים, נטבחו כולם בדקירות סכין אכזריות. לא בידי נכרים נטבחו יוסף, בנימין ונחמן, ולא נשחטו טהורים וקדושים אלו בידי זרים.ידינו שפכו את הדם הזה. ידיו של יהודי, אחראים לזוועה.ובאותה השעה בדיוק, במרחק קילומטרים ספורים, עמד יהודי אחר, ולא היה מסוגל לבצוע על פיתו, כי 'ידיכם דמים מלאו'...בפעם הזו, התבררה כוונתו של אותו יהודי, מיד כעבור שעות ספורות ..סיפור זה, כמו אלפים ורבבות כיוצא בו, כבר אינו מרעיש את הלבבות של באי ביתו, ואף לא את לבבות תושבי העיר טבריה, המלאים בהערצה עצומה לדמותו של הרב.הם כבר התרגלו..מזה למעלה משלושים שנה, זכתה העיר טבריה, לשכן בתוכה את איש האלוקים, אשר ביקש לקיים בתוכה את משאלתו האחת והיחידה, משאלתו של מלך ישראל : 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו'..בתקופה ההיא, כשהגיע אל העיר טבריה, זמן לא רב לאחר שסיים בהצטיינות מופלאה את לימודיו בישיבת פוניבז', רק ביקש לישב בה בשלווה, להיטמן בבית המדרש הגדול של העיר, שבו כיהן סביו הדגול הרב רפאל הכהן כרבה הראשי של העיר, ולדור עם משפחתו בבית הריק, אשר סמוך לבית המדרש, ביתם הזכור לטוב, של סביו וסבתו, שהיה מאז ומעולם בית ועד לחכמים, בית שמגדלים בו תורה, וכך יוכל להמשיך לשקוד על תלמודו בשקט ושלווה, יומם ולילה, כפי שנהג תמיד, מנעוריו עד היום הזה.{אגב, התמדתו ושקידתו, היו מאז ומעולם שם דבר. בתקופה שלאחר נישואיו, כשהיה עוד אברך צעיר, הגיע פעם להתארח בשבת קודש, בבית מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהיה סבא של רעייתו הרבנית מרת לאה תבדל לחיים.לאחר השבת, שאלה אותו בתו, אמה של הרבנית לאה, איך התרשם מחתנה, ומה דעתו עליו? מרן הגרי"ש ענה לה: הוא בעל כוחות נדירים. כשהלכתי לישון, הוא עדיין ישב ולמד, וכשקמתי לפנות בוקר לשוב וללמוד, הוא גם קם ללמוד וראשו צלול לגמרי... לזמן קצר בלבד, עלתה בידו מילוי בקשתו. תורתו היתה מכרזת עליו מבחוץ, וכאבן שואבת קיבצה סביבו עוד ועוד יהודים.נתקבצו סביבו קהל תלמידי חכמים בעלי תריסין, לצד מקובלים ואנשי סוד אשר ביקשו לידבק בו ובתורתו. (אשר לימד אותה במסגרת הישיבה שקמה על ידו – מאורות רפאל' על שם סבו הגדול), נתקבצו סביבו קהל בעלי תשובה אשר ביקשו דרך והדרכה. ועל כולנה, נתקבצו סביבו עמך בית ישראל, אשר ביקשו ברכה וישועה, נחמה ופרנסה. כולם נקבצו ובאו לו, ומבקשים פניו תמיד..ותורה מה תהא עליה ? הן היא משוש חייו, עונג נפשו ותשוקת נשמתו, ואיככה יזנחנה בקרן זוית ? הוא ייסר את עצמו בחומרה.. "הן כל חפצי לא ישוו בה, ובלעדיה, בלעדי העמל והיגיעה, אשר נהגתי בה מעודי, מיום עומדי על דעתי, בלעדי אני שוגה באהבתה תמיד, חיי אינם חיים! מה ערך וטעם לחיים, אשר אינם עמוסים בכל קיומם, בטרדת הקודש לדעת סודה ? "טענות אלו וכיוצא בהן, נהג להשמיע גם באוזני הבאים במחיצתו.עד שגברה המצוקה, ובאה ההחלטה. עליו למצוא מקום, שבו יוכל להטמין את עצמו כהוגן. חיפש לו הרב, מקום מקלט ומפלט. מקום שם יוכל לעבוד את בוראו ולהגות בתורתו יומם ולילה. וכשמצא את שאהבה נפשו, מיד עזב את מקומו בבית המדרש, וגלה ממנו אל מקום תורה..במעבה אדמה, בסתר מרתף טחוב, הרחק מעין רואים, הרחק משאון הבריות והבליהם, כשהחמצן מגיע בדוחק, ואור השמש רחוק מן העין, ישב לבדו יומם ולילה, לקיים חובתו בעולמו. רק בערבי שבתות, היה שב אל ביתו, למשך השבת, ומיד בצאתה, היה חוזר לתלמודו במקומו.כך נהג שנים רבות מאוד, כשהוא עולה ומתעלה, בכל ענייני עבודת ה', ומשתלם בכל ידיעות התורה על מקצועותיה השונים, ובליבו פנימה הולך ונבנה בניינו הרוחני הפנימי אשר משתכלל והולך, לעומקים חדשים, לגבהים חדשים, להשגות חדשות, לגילויים חדשים..קשריו עם העולם הזה, הולכים ומתרופפים בהתמדה. הוא זקוק אמנם לגופו לצורך עבודת ה', אך הוא מעניק לו רק את המינימום הנדרש לכדי חיותו בלבד.השעות הארוכות שעומד בתפילתו, מעוררות 'מרד' ברגליו, אשר טוענות ובצדק, כי הן קורסות תחת העומס. גם שאר המערכות בגופו, טוענות טענות. חלקן אפילו קצת צודקות. הטענות נשמעות דרך ייסורים וכאבים, נפיחויות ומוגלות, חולשות ומכאובים. אך הוא, לעולם לא נכנע. נראה כאילו בתוך הדין ודברים הפנימי, הוא משיב להם בתקיפות : כל עוד אני בעל הבית, אתם תשרתו אותי, ולא להיפך !...בתקופות בהן הרב נמצא בבית הכנסת הגדול, נחשפת עבודתו האלוקית לעיני כל. במקומו הקבוע בבית המדרש, עומד הרב בתפילותיו שעות על גבי שעות, ללא הפוגה. גופו הכחוש, עטוף דרך קבע בחלוק פרחוני, אשר מסתיר תחתיו עשרות ציציות, אשר מכבידות עוד יותר על עמידתו המפרכת, בתפילתו הזכה לפני קונו. לא פעם, לאחר שעות של עמידה בתפילה, קורס לו הגוף ונשמט בנפילה קדימה, אל השולחן המונח לפניו. אך אין התפילה נעצרת, כתוצאה מ'זוטות' כגון אלו. היא ממשיכה בדרכה, מעלה מעלה, והגוף ? הוא כבר יסתדר איכשהו.. חידושי תורתו מקיפים את כל התורה כולה, שאין חלק בה שלא עמל בקנינו. פשט ודרש, הלכה ומוסר, עיון ובקיאות, ראשונים ואחרונים, חסידות וקבלה, מחשבה והגות, הכל מונח בכיסו – כבקופסא. מוחו פועל ללא הרף, ויוצר אינספור חידושי תורה בכל רגע ורגע. גם בשעה שהוא מדבר עם אנשים, שיחות חולין, נעצרת שיחתו מידי פעם, והוא רושם תוך כדי דיבור חידושים סבוכים בעניינים שונים, כשהוא מקשרם וחורזם זה בזה, בהילוך מחודש, בגאונות בלתי מושגת. על דף נייר שכזה, שרשם תוך כדי שיחה, יכולים לעמול צוות אברכים במשך שבוע שלם, על מנת לבאר במלואו את הרשום בו ! אלפים משחרים לפתחו, ומייחלים למוצא פיו. ברכותיו – ברכות כהן, ממהרות להתקיים, וכל רז לא אניס ליה, בהיותו רואה כל הנסתרות מסוף העולם ועד סופו. איש אלוקים, קדוש ומקודש, עובד ה' בכל כוחו עד כלות כוחותיו – ועד בכלל, ובכל זאת, לא חושב לרגע קט להחזיק טיבותא לנפשיה.לא פעם, הוא אומר לבאים משפט בנוסח : 'אני יתן לך ברכה? אני לא יודע אפילו לשטוף כלים'.. אך, ישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם, וחוש האמת שמתפתח אצל בני העליה, מוביל אותם דווקא אליו, בהכירם בדרך כלשהי, שאצלו יוכלו למצוא את אשר מבקשת נפשם : 'וטהר ליבנו לעבדך באמת'..כמה אופייני הדבר, שכשביקר אותו אדמו"ר חשוב, לפני כחודשיים, וביקש את ברכתו, בירך אותו כבקשתו לפי כבודו, אך ביקש ממנו בתחנונים ובמתק שפתיים : רבי, ברכני גם אני.. בבקשה תברך אותי גם.. אנא תברך אותי, שאני יזכה ליראת שמים, שאזכה לאמונה, שאזכה לענווה ..אש בוערת בטבריה, איש הפלא גר בתוכה, גבוה מעל גבוה. מקרבת ליבן לאביהן שבשמיםהרבנית לאה קוק תחי'בנות! בנות ישראל היקרות והאהובות !הקב"ה אוהב אתכן אהבה שאתן לא יכולות לדמיין בכלל! תעשו משהו קטן בשביל אבא שבשמים שכל כך אוהב אותנו! בואו נתחזק !..במילים אלו, פחות או יותר, פותחת הרבנית קוק את שיחותיה.בת גדולים היא הרבנית. בת ונכדה לגדולי הדור. אביה, הלא הוא הגאון רבי יצחק זילברשטין, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, וסבה, אבי אימה, הוא מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.היא גדלה בקרב המשפחות המיוחסות שבישראל, שאהבת התורה ועמלה, היו בסיס קיומם. בבית הוריה, ספגה גם מנות גדושות של אהבת ישראל, ולהט פנימי של אמונה פשוטה, כנה ויוקדת, אשר סוחף בעקבותיו את לבבות תלמידותיה בכל הזדמנות שבה היא משמיעה את קולה, בשיחות חיזוק פרטיות, ובהרצאות ושיחות שמעבירה בכל רחבי הארץ.אין ספק, כי כוחה הגדול להשפיע ולעורר את הלבבות לחיזוק בעבודת ה', טמון ביו היתר, גם ביכולת הנדירה שיש בה, להתאים את נוסח הדברים וסגנונם, לקהל היעד. כפי שברור לכל בר דעת, שאינה דומה שיחה המיועדת לבנות סמינר, אשר תעסוק בנושאים הנוגעים למצבן ועניינן לשיחה המיועדת לנשים מבוגרות, אשר תעסוק בנושאים אחרים לחלוטין. כך בדיוק מאותה סיבה, אינה דומה שיחה המיועדת לנשים שומרות תורה ומצוות באחת מן הערים החרדיות, לשיחה לנשים שאינם שומרות תורה ומצוות באופן מלא, או לשיחה הנאמרת לנשים בעיר רחוקה, תרתי משמע..בדרשותיה ושיחותיה, היא אומנם פונה לכל סוגי הקהלים, אך את עיקר השקעתה ומרצה היא משקיעה בהשפעה על נשים שעדיין רחוקות מתורה ומצוות, בכל איזור הצפון בכלל ובעיר טבריה וסביבתה בפרט. היא פונה אל הרגש החם, אל האמונה, אל האהבה, אל האמת ואל השלום.ליבה פתוח לכל, ואוזנה כרויה לכל בעיה, מתוך אכפתיות ורגישות מופגנים, כשלא פעם, היא פותרת בעיות סבוכות של שלום בית או חינוך הילדים, רק מעצם ההקשבה המופגנת למצוקתה של הסובלת, אשר תינתה בפניה את קשייה, והוקל לה.דומה, כי למרות מעריציו הרבים של בעלה, הרב דוב, הרי שעדיין לא הגיעו מעריציו למחצית מן הדרגא שבה נוהגת בו הרבנית. ניכר בה, כי הרב הוא הדמות המרכזית והחשובה ביותר בחייה, ורק לאחריו, באים כל השאר. מסירותה יוצאת הדופן כלפיו, היא לשם דבר, ובכך היא מהוה סמל ודוגמא עבור כל נשות החיל, אשר מבקשות להצמיח בעל תלמיד חכם, כאומרת: "כזה ראו נא בנותי וקדשו". עולם של הלכההגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"אראש בית הוראה הכללי ירושלים את נציגי 'הדור הרביעי' של רבני שושלת קוק ניתן למצוא בכל צומת אפשרי בעולם התורה של תשע"ז; ראשי ישיבות, משגיחים ורמ"ים; מייסדי ומנהלי תלמודי-תורה, סמינרים וארגונים, אישי חינוך ועסקנים תורניים. אולם אורו של כוכב אחד מנצנץ בשמי ההנהגה הרבנית של עם ישראל כהמשך ישר למסורת אבותיו: הגאון המופלא רבי בן ציון הכהן קוק, ראש בית הוראה הכללי ירושלים.היתה זו הסבתא הרבנית בילא רחל קוק ע"ה מטבריה. היא האישה הגדולה שעמדה לימין הדוד הרוא"ה הגדול, הבעל המרא-דאתרא של טבריה ובניה – הרבנים של רחובות בעבר ובהווה. היא בפקחותה ידעה לראות למרחקים. בימים בהם ישב בן-ציון הצעיר והגה בתלמודו בישיבת 'באר יעקב', היתה שולחת לו מיני מטעמים מעשי ידיה לישיבה. כאשר שב בימי 'בין הזמנים' לביתה ברחובות – שבו גדל לאחר שהתייתם מהוריו – ביקשה ממנו: "אני מתפללת שתמשיך בהתמדתך עד 120, אך אנא תבטיח לי כי לאחר שתינשא, תמצא זמן להשקיע גם בלימודי רבנות או דיינות, בלימוד הלכה למעשה, כי תפקידך להמשיך את שושלת הזהב של משפחתנו".הסבתא ע"ה זכתה אומנם לראות בחייה את הניצנים הראשונים להתגשמות חלומה. היא הבחינה בנכדה יושב והוגה בכולל לרבנות ומשמש בהלכה את רבו המובהק, פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אשר מקרבו כאב לבנו, אך מאז הלווייתה המכובדת, מים רבים זרמו במעיין התורה של הגרב"צ.אם בחיי מורו ורבו היו מטלפנים אליו רבנים ודיינים לבירורים הלכתיים עם הגרי"ש –לאחר פטירתו, הפך הוא עצמו אוטוריטה הלכתית מן השורה הראשונה בעולם התורה. לצד בתי ההוראה שבראשותו בהם הוא מקבל שואלים, מדי יום הוא משיב למאות שיחות טלפון המתנקזות אליו על-ידי המוקד המרכזי של 'בית הוראה הכללי ירושלים' המספק מענה הלכתי בשבע שפות על ידי מו"צים, בנשיאותו של הרב קוק בשיתוף עם הרבנות הראשית ירושלים. בהילוכו ברחובה של עיר, יהודים טובים מבקשים לעצור אותו כמעט בכל פינה: "יש לי רק שאלה קטנה בהלכה". לכל אדם, מכל חוג ועדה, קטן כגדול, הוא משיב בסבלנות, במאור פנים. שאלות חמורות לצד שאלות פשוטות, ממתינות למוצא פיו. "יש לו מסורת פסיקה מהגרי"ש וזה דבר נדיר", מסביר אחד השואלים. גם דודיו הרבנים לבית קוק, רב העיר וראש הישיבה מרחובות, מפנים אליו את שאלותיהם בהלכה.קשה לעקוב אחר סדר יומו העמוס והמגוון של הרב קוק. הנה יום אחד לדוגמה: השכמה ולימוד עצמי -5:00 בבוקר, תפילת שחרית, בחברותא עם תלמיד חכם חסיד תולדות אהרן; שיעור הלכה ביידיש ב'כולל הרבנים' שבראשותו בשכונת זכרון משה; פדיון הבן באולמי בית ישראל, בו שימש כהן פודה; 'ועד' מוסרי לקראת הפסח ב'בית המוסר' שייסד רבו המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל – ועד בו הוא מתבל בין דברי המוסר גם אמרות מבעל ה'תניא' ואחרים; התייעצות רבנים במעונו; קבלת קהל בבית הוראה בשכונת גאולה בנשיאות האדמו"ר מסוואראן; 'פורום רבני ירושלים' במכון הארי פישל – אריאל שייסד זקנו הגר"ד קוק; התייעצות הלכתית שבועית שהוא מקיים עם מרן הגר"ח קניבסקי; שיחה בישיבת ההסדר ברמת השרון; מכירת חמץ בבית המדרש 'בית יהושע' הסמוך לביתו בירושלים מטעם בד"צ 'שארית ישראל'; בין לבין, מאות שאלות בהלכה, פנים מול פנים, בטלפון ובמכתבים. זהו יום אחד בחייו העמוסים של המו"צ והדיין לבית קוק. יראה ושמחה הוא נולד בטבריה וגדל בירושלים, קריית ישמח משה ורחובות, בהתאם לתפקידים הרבניים של האב הגדול. כליל מעלות היה האב רבי שלמה זצ"ל. ציפיות רבו נתלו בו ועתידות גבוהות ניבאו לו. הן נגדעו בתאונה המחרידה שהפכה לאסון כלל-ישראלי. ארבעה נרות כבו בנר הרביעי של חנוכה תשל"ב.הסבתא עברה מטבריה לרחובות והיתומים התגוררו אצלה. הדוד, רבה של רחובות הגאון רבי שמחה קוק, סיפר כי לעומת שלושת אחיו, בן ציון נראה היה אדיש לאסון. הדודים חששו שמא אינו מבין את משמעות האסון. "אבל כשניסינו לדבר איתו, הוא ענה בטבעיות: 'מה זאת אומרת אין לי הורים? אבא ואמא שלי למעלה בגן עדן...' אמונה טהורה כל-כך של ילד בן 11".האסון הביא לר' בן ציון, כפי שהוא מעיד בשיחותיו ב'בית המוסר', את 'עבודת התפילה'. הוא רכש לעצמו סידור תפילה מבואר, ממנו מקפיד להתפלל עד היום, כמונה-מעות, בדביקות, במתיקות. "אחד הדברים הפחות אהובים עלי בעבודת הרבנות היא שמחכים שאסיים שמונה-עשרה", התלונן פעם בפני תלמיד. לאחר תפילת שחרית שגרתית, זוג התפילין שלו זקוקים לאוורור בשל הזיעה המאומצת.בישיבת באר יעקב נישא שמו כאחד התלמידים המצטיינים והתחבב על רבותיו. "הוא שילוב נדיר כזה של יראת שמים לצד שמחה", מעיד עליו חברו לספסל הלימודים המתגורר בטורנטו. "פעם שמעתי את רבי בן ציון לומד רשב"א מתוך שינה. אני אפילו זוכר בדיוק מה אמר, זה כל כך נצרב בליבי... למרות האסון שעבר, הוא היהודי הכי שמח שאני מכיר. היתה לו תמיד גאונות חיננית. הוא התגלמות המושג מתיקות האדם השלם".בימי בין הזמנים, והוא נער צעיר, היה מרבה לבקר בבית דודו רבי אברהם יצחק קוק שהתגורר ברחוב רשב"ם בבני ברק, שם התקרב למרן הסטייפלער. כשהגיע לפרקו, הציע לו רבו הגר"ש וולבה את אחייניתו, חסיה, בת למשפחת האצולה הליטאית גרודזינסקי. אביה הוא הגה"צ רבי יצחק גרודזינסקי, ראש כולל 'תורת אברהם' ובנו של הגה"ק רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד, משגיח ישיבת סלבודקה וממייסדי ישיבת חברון. בשמחת האירוסין של הרב השתתף השכן קומה מתחת לבית חמיו, מרן הגראי"ל שטיינמן. שיעור בשלג תקופה קצרה לאחר נישואיו, עבר עם רעייתו לביתם הקבוע בשכונת אונסדורף בירושלים. יום אחד היתה לו שאלה בהלכה. אחיו רבי אוריאל הציע לו להתלוות אליו לסמטה צרה בפאתי שכונת מאה שערים. מאז, נקשרה בנפשו בנפש מרן הגרי"ש אלישיב והוא הפך לתלמידו המובהק. כבר למחרת הופיע בשיעור היומי של פוסק הדור, שהיה עד אז שיעור לבעלי בתים. הוא החל לשאול שאלות בשעת השיעור בעידודו של הרב ולעתים נדמה היה לצופה מבחוץ כי זו חברותא בין הרב והתלמיד. אט אט, בזכות הרב קוק, הפך שיעורו של הגרי"ש משיעור לבעלי בתים לכזה שכל תלמיד חכם המכבד עצמו חייב להשתתף בו. רבי בן-ציון הקדיש חצי יובל שנים בכפיפות מדהימה למרן הגרי"ש, יום אחר יום, בשימוש בהלכה ובהכנה רצינית ובסיכום השיעור. הגרי"ש הקפיד שלא לבטל את שיעורו היומי. פעם, בלילה מושלג, ניסה נכדו ר' אריה אלישיב להניא אותו מלרדת למסור את השיעור. "ר' בן ציון הגיע?", שאל הרב בתגובה. הנכד יצא לבדוק מי בא לבית המדרש. משהשיב בחיוב, פסק הרב: "אם ר' בן ציון נמצא, מבחינתי זה מספיק". השיעור התקיים. כשבעל תשובה אמר לו כי הוא מסופק בייחוסו של הכהן שפדה אותו, אמר הרב אלישיב: "לך לר' בן ציון שיעשה לך שוב פדיון. הוא גם כהן מיוחס וגם תלמיד חכם ש'מונח' בלימוד".הגרי"ש, כידוע, לא נהג להביע את רגשותיו כלפי חוץ, אך הרב קוק זכה ממנו ליחס מיוחד. אשת חבר הרבנית שינא חיה אלישיב התבטאה: "ר' בן ציון ור' אוריאל (אחיו) הם כמו בנים שלנו". הגרי"ש השתתף בכל השמחות המשפחתיות בבית הרב קוק ואת חלקן אירח בביתו. הגרי"ש שמר חיבה לרבני משפחת קוק לדורותיה עוד מימי הגראי"ה זצ"ל שהיה השדכן שלו ומסדר הקידושין.בחיי רבו סירב הרב קוק להצעות תורניות שהגיעו לפתחו. סדר יומו הוקדש סביב השיעור ושימוש ההלכה אצל רבו. גם הצעות מפתות נדחו על הסף. התפקיד הראשון שהוצע לרבי בן ציון כאברך הצעיר – ר"מ בישיבת מאור התלמוד ברחובות שהוקמה על שם הוריו. הוא סירב, ביקש להמשיך ללמוד ולהתמקצע במקצועות ההלכה. אחר כך באה גם הצעה מישיבת חברון גאולה. להצעה אחת נענה, אך בתנאי אחד – שלא תפריע לסדריו עם הגרי"ש. הוא שימש בישיבת 'אור יצחק' לנוער נושר וקירב את תלמידיו כבנים. בשנים האחרונות לחיי הגרי"ש הוכתר לראש 'כולל הרבנים' בשכונת מאה שערים ובו לומדים מאות אברכים ירושלמים תלמידי חכמים מובהקים, ובראשם בעל 'מעדני השולחן', בניו של הגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ועוד. תפקיד זה הסכים ליטול על עצמו, שכן הכולל הוקם בסמיכות לבית הרב אלישיב.רבי בן ציון היה הנחשון להוציא לאור את תורת הגרי"ש. הוא נמנה על כותבי הכרכים הראשונים של סדרת 'הערות', ובהמשך עבר לכתוב בסגנונו המיוחד ספרים ובהם שיעורים ופסקי הלכה ששמע מהגרי"ש. באורח יוצא דופן, העניק הגרי"ש לתלמידו הסכמה נלהבת בכתב ובעל פה. "אפשר לסמוך עליו", אמר מרן לחתנו הגר"ח קניבסקי. הנה סיפור הממחיש עד כמה הוקיר וסמך על הספרים. כשהוציא הרב קוק את ספרו 'פניני חנוכה' ובא להעניקו ל'בעל השמועה', שאל אותו הגרי"ש: "כמה זה עולה?". כששמע את המחיר, הגיב: "זה קצת מדי..."'פניני תפילה', 'פניני חנוכה', 'פניני שבע ברכות', 'פניני נישואין', 'שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב - ברכות' ו'ציוני הלכה – אבלות' הם חלק מספרי ההלכה עליהם יגע בדייקנות ובנאמנות במשך שנים רבות. את הדפסתם הקדיש לזכר הוריו והם נמכרו במהדורות רבות וקנו להם מקום של כבוד בארון הספרים היהודי. מרן הגראי"ל שטיינמן העיד בפניו כי "היתה לי הרבה תועלת מהספרים שלכם". ממשיך שושלת הפסיקהמעיינותיו של הרב קוק נפוצו חוצה ביתר שאת בימים הראשונים לאחר פטירת רבו. אם בחיי רבו מיעט לצאת לשיעורים – ובוודאי שהתרחק מכל תפקיד – אחרי הפטירה הכל השתנה. "אין ברירה, צריך להמשיך את הדרך של הרב'ע", אמר למקורביו. "עכשיו צריך להתחיל ליישם את מה שראינו ולמדנו כל השנים אצל מלאך האלוקים".כבר בימי ה'שבעה' יצא התלמיד המובהק להביא דבר ה' בבתי מדרש מצפון ועד דרום ומארה"ב עד יבשת אירופה. כשהוזמן בימי השבעה למסור שיעור בישיבת הסדר ברמת הגולן, התלבט עד כמה מוטלת עליו האחריות להשקיע מכוחותיו לנסוע למרחקים. נכנס להיוועץ עם הרב שטיינמן. השיבו ר אש הישיבה: "יש לך משהו מיוחד, שאין לרוב הרבנים בימינו. קוראים לך קוק. יש לך יכולת להשפיע על אנשים גם שאינם 'בני תורה' ואתה צריך לנצל את זה". המשפט הזה היווה מפנה בחייו. מאז הוא כמעט לא מסרב להצעה להרביץ תורה, למסור שיעור או לפסוק הלכה בכל חוג ועדה. לצד שיעורים קבועים בישיבות ובבתי מדרש, הוא מומחה לכתבי הרב קוק ומוסר שיעורים לקהל שעדיין לא שומר מצוות בבית הרב קוק ובמקומות נוספים.בקיץ האחרון נסע לחתונת תלמיד בניו-ג'רזי, אחד מתוך עשרות תלמידים אמריקנים מישיבות בריסק ומיר הסועדים על שולחנו בשבתות ומשתתפים בשיחותיו. חיש מהר פשטה השמועה – והמונים נכרכו אחריו במבואות התפוח הגדול. הוא הוזמן למסור עשרות שיעורים והמוני אברכים, תלמידי ישיבות ובעלי בתים שיחרו לאכסנייתו לשאול שאלה בהלכה, לבקש ברכה. כשנכנס לבקר את המשגיח הגה"צ רבי דן סגל בבורו-פארק, אמר לו ר' דן בחביבות: "אתה חושב שהגעת לחתונה? הקב"ה רצה שתמסור פה שיעורים".במעמד הכתרת מו"צים לבית הוראה בראשותו, תמצת את יסודות עבודת הרבנות כפי שקיבל מרבותיו: "תפקידו של רב בימינו הוא לא רק לפסוק הלכה לציבור ולעמוד על משמר השבת והכשרות. בימינו עיקר תפקידו של רב הוא ליישם את דברי הנביא ישעיהו: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".ואכן, ר' בן ציון נאה דורש נאה מקיים. במידותיו הנאצלות, מקדיש שעות רבות ל'בין אדם לחברו'. הוא מכתת רגליו לעודד ולחזק חולים ונזקקים. פינה מיוחדת בליבו שמורה ליתומים ואלמנות. כל אימת שהוא שומע על פיגוע, מחלה או תאונה שהותירה יתומים צעירים, הוא ממהר להתייצב בבית האבלים. "אנחנו בני מזל אחד", הוא פותח את שיחתו בפני היתומים. "לפני 40 ומשהו שנה, הייתי בדיוק כמוך, ויותר מזה – אתה איבדת אבא, אני איבדתי אבא, אמא ושני אחים"... מילותיו המעודדות של הרב שצמח מאסון כזה לגאון ולתפארת, זרעו טללי ניחומים במאות יתומים ואלמנות השומרים עמו על קשר ומתייעצים עמו כל השנים. הם מוזמנים לביתו תדיר והוא מקפיד ליטול חלק בשמחות ובאזכרות. "לעצמו", אומר ר' משה העושה 'שימוש' בהלכה אצל הרב, "ר' בן ציון מקפיד על קוצו של יו"ד בהלכה עם כל החומרות, אך כלפי אחרים יש לו גישה ייחודית, והרבה תלוי בסגנון השואל. בשנים האחרונות הוא לקח כמפעל חיים דווקא נושאים שפחות מתמחים בהם רוב הפוסקים, לדוגמה הלכות אבלות וטהרת כהנים והוא גם כתב ספר יסודי בנושא, והכל כדי לעזור לאחרים במקום שאין איש". אבי יתומיםבאירוע חנוכת כיכר ברחובות ע"ש הרב שלמה קוק, העיד רבי שמחה קוק: "אחי רבי שלמה היה תלמיד-חכם עצום והיה שקדן עצום. הוא ישב ולמד יומם ולילה. וכך גם בנו רבי בן-ציון"."פעם אחת כשהתארח בביתי", סיפר הרב דרחובות, "הוא למד בקול רם, ואני שומע איך הוא אומר: 'הקושיה היא כך וכך, ואני יכול להגיד תירוץ כזה, אבל התירוץ לא מסתדר עם התוספות, אז אגיד תירוץ אחר'... הייתי בטוח שהוא אומר שיעור לכמה אנשים. נכנסתי לחדר, והוא למד לבדו. רואים שסגנון הלימוד של רבו הגרי"ש נחקק בו".פעם ביקשו מראש בית ההוראה לכתוב ספר הדרכה ליתומים. "אין לי מה להדריך, תשאלו את הסבתא והדודים המסורים שלי", השיב. עד היום הוא שומר על קשר קרוב ומרבה להתייעץ עם דודיו הגאונים רבי שמחה ואברהם יצחק, ובפרט עם דודו הגאון הצדיק רבי יעקב כ"ץ עמו הוא מרבה להתייעץ בענייני הרבנות.את משנתו המוסרית, מסביר תלמידו ר' משה טורוב: "רבי בן ציון בורח מארעיות. הוא חי כל רגע, כל מילה בתפילה, כל חג ושבת, במלוא משמעויותיו הרוחניות. למשל, שבוע לפני פסח ראיתי אותו יושב בחדרו ולומד הגדה של פסח. כששאלתי אותו, הוא הסביר: 'לא מספיק לנקות את החמץ בכיסים. אי אפשר להיכנס לחג בלי הכנה פנימית'. מיד למחרת הסדר כבר ראיתי אותו עם שיר השירים, מתכונן לקראת הקריאה בשבת חול המועד. אחד המשפטים עליהם הוא חוזר תמיד אחרי החגים בשיחותיו בשם סבו הרב דטבריה: 'אל תגידו 'החג עבר', תגידו החג התווסף'"."כל מילה שהוא שומע אפילו מאדם פשוט, נקלטת היטב בעצמותיו", מעיד התלמיד. "הוא ניחן בזיכרון פנומנאלי. בשיחותיו הוא מסוגל לחזור כמעט בלשונה על שיחה שלמה ששמע מהרב וולבה לפני 40 שנה ולציין את התאריך המדויק בו נאמרה".עוד מוסיף התלמיד כי "יש לו יכולת מופלאה למגנט אנשים, הן בשיעוריו המשלבים ריתחא דאורייתא, דברי הלכה, אמונה ומוסר וסיפורים על כל גדולי ישראל מכלי ראשון, אבל יש לו כוח לשנות יהודי ברחוב גם במילה אחת, במבט אחד, ב'קוק' אחד. הוא ירש את כושר הדיבור של אביו ואהבת ישראל ומאור הפנים של משפחת קוק לצד ענווה מופלאה שכמעט אין בנמצא בימינו". "הוא עצמו", ממשיך התלמיד, "די לו בקב חרובים. מסתפק במועט. לא מבקש דבר לעצמו, לא כבוד ולא כסף. בשעות הצהריים הוא נח בחדר קטן בישיבת 'מאור חיים' בשכונת זכרון משה, שם הוא מוסר שיעורים. פעם, בבר מצוה לבנו, כשהגיע הגרי"ש, הרב קוק עמד ודאג לרבנים האחרים למקום ישיבה ב'מזרח'. הגרי"ש, שהכירו וידע כי אינו דואג לעצמו, קרא לו: 'ר' בן ציון, שב בבקשה לידי. זו בר מצוה של הבן שלך. אתה צריך תמונה למזכרת'..." לא צריך להיות נביא כדי לשער שעתידו הגדול עוד לפניו כממשיכו הישיר של אביו הגדול ששירת חייו נקטעה באיבה. דומה כי אין סגירת מעגל גדולה מזו. עולם של תלמידיםהגאון רבי חיים הכהן קוקראש ישיבת 'תורת רפאל' הושענא רבא, חצות היום, ירושלים. רחבת הכותל המערבי הולכת ומתרוקנת ממתפללים ומבקרים. בעוד שעות אחדות יתקדש על עם-ישראל היום הגדול –שמחת תורה. עובדי הניקיון עסוקים בניקיון שאריות הערבות שהותירו כאן רבבות המתפללים בחבטות 'קול מבשר מבשר ואומר'. אלפי תלמידי הישיבות נמצאים בסוכות הוריהם, תופסים תנומה אחרי לילה של 'משמר' ולפני יממה של ריקודים לכבוד התורה. הלא בין הזמנים היום.מאות מטרים מכאן, בבית פרטי בעיר העתיקה, מצטופפים מאות בחורי ישיבות ואומרים בהתרגשות את ה'הושענות'. כמוני-מעות, מילה אחר מילה ולעתים בשירה נרגשת. מאחורי עמוד התפילה עומד יהודי צנום בעל פנים שאומרות אצילות וביישנות. התפילה מסתיימת בשעת צהריים מאוחרת. לא מדובר בחסידים ובאדמו"רם כי אם בתלמידים ובוגרים ליטאים של ישיבת 'תורת רפאל' המסתופפים סביב בעל התפילה, ראש הישיבה הגאון רבי חיים הכהן קוק. "תורת רפאל זו חסידות לכל דבר והרבי שלנו הוא ראש הישיבה", אומר בהתרגשות יוני, תלמיד שיעור א'. "אנחנו לא בורחים מהישיבה, אלא להיפך. אנחנו רוצים להיות עם הישיבה גם היום, גם ב'בין הזמנים'". מדהים.ר' חיים הוא בנו הבכור של הגר"ש הכהן קוק, רבה של רחובות. הוא למד בהתמדה בישיבת פוניבז', התחבב על ראשי הישיבה ונישא לבתו של הגאון הירושלמי המופלא רבי שלמה פישר. בשנים הראשונות לאחר נישואיו התמנה לר"מ בישיבת 'מאור התלמוד' העומדת בנשיאות אביו. שיעוריו היו ייחודיים וירדו לעומק הסוגיות. גם תלמידים משיעורים אחרים ביקשו להצטרף אליהם.דווקא ממקומו כר"מ בישיבה גדולה, ראה את הצורך 'לבנות' את הבחורים בגיל צעיר יותר מתוך מטרה לשים דגש לא רק על הלימוד אלא על עבודתו הרוחנית והמוסרית המלאה של האדם השלם.לפני 20 שנה, בשנת תשנ"ז, עזב את רחובות, עלה לירושלים והחליט להקים בשכונה החדשה רמת שלמה ישיבה קטנה יחד עם הגאון רבי מרדכי שפירא שהתמנה למשגיח ואחיו הרב אברהם יצחק קוק שמשמש כרו"מ הישיבה. לא בכדי, קרא לישיבה 'תורת רפאל' על שם סבו הגדול, הרב הראשי לטבריה זצ"ל, שהיה דבוק בתורה יומם ולילה. אביו הגר"ש הוכתר לנשיא הישיבה ועמל עד היום על תרומות. באמצעות צוות רוחני מוביל הפכה הישיבה תוך זמן קצר לישיבה חשובה וכיום היא אחת הישיבות המבוקשות והגדולות בעיר כאשר לומדים בה 250 בחורים. בוגרי הישיבה מפארים את כותל המזרח של הישיבות: חברון, פוניבז' כאשר ה'רשמים' נלחמים 'לחטוף' כל בוגר של 'תורת'."הראש ישיבה בנה את כל חיי הרוחניים", מספר לנו ר' מרדכי, בוגר המחזור הראשון. "קיבלתי ממנו בישיבה קטנה יותר ממה שקיבלתי בכל שנות הישיבה גדולה והכולל". זהו משפט אופייני לישיבה בה כל התלמידים כרוכים סביב ראש הישיבה.התלמידים כאמור ממשיכים לישיבות הגדולות הנחשבות, אך הגישה של ראש הישיבה שונה מרוב הישיבות הקטנות. הוא משקיע הרבה יותר רגש ויחס אישי בתלמידים. ר' חיים יושב בלילות שבת במעגל עם התלמידים, אומר דברי כיבושין ושר שירי רגש. אין זה מחזה נדיר לראותו מנגב דמעה סוררת בצד העין. "הוא ירש את הרגש הטהור מאביו הגדול", אומר תלמידו ר' מרדכי.אך כל זה לא בא חלילה על חשבון השטייגע'ן הגדול. אחת לשנה עוברים תלמידי הישיבה בחינה בעל פה על 50(!) דפי גפ"ת בעיון. הם מתכוננים לכך חודשים ארוכים. הבחינה המותחת מתקיימת באוויר פסטורלי באחד מהיישובים השקטים ובסיומה, איך לא, מתכנסים התלמידים וראש הישיבה ל'זיץ' עשיר בשירי רגש המסתיים בשעות הקטנות של הלילה. למחרת ב-7:00 בבוקר מתייצבים חיילי התורה לתפילת שחרית בהיכל הישיבה בירושלים, להספיק עוד 50 דפי גמרא. *** הנה כי כן ממשיכים הכוכבים הזוהרים לבית קוק להאיר את עולם התורה באורם המיוחד המקיף את עולמות הפסיקה וההלכה, הלימוד והעשיה, הנגלה והנסתר, הקדושה והטהרה באהבה אין קץ. אהבת כהנים לעמם. אהבת עולמים.