יום ש', א’ בחשון תשע”ח
 
 
 
 
 
 
אגרות ותעודות חדשות בנושא הכותל־המערבי והר־הבית, רובן ממרן הראי"ה קוק זצ"ל, רואות אור לראשונה בקובץ הייחודי שלפנינו
09:58 (12/09/16) אור האורות

אגרות ותעודות חדשות בנושא הכותל־המערבי והר־הבית, רובן ממרן הראי"ה קוק זצ"ל, רואות אור לראשונה בקובץ הייחודי שלפנינו (לחץ על הקישור להורדת הקובץ בחינם). כתבים אלו מצטרפים לעשרות אגרות, תעודות ונאומים של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנושא הכותל־המערבי ומקום המקדש שכבר פורסמו לפני מספר שנים בספר 'כותלנו – הרב קוק והמאבק על הכותל' (הוצאת 'חוסן ישועות', ירושלים תשס"ט).מתוך סקירת המכתבים ניכרת האחריות הגדולה שראתה לעצמה הרבנות־הראשית־לישראל, ובראשה מרן הרב הראשי הראי"ה קוק, לטפל בכל עניני הכותל המערבי, כפי שגם ניתנה לה הסמכות לכך על־ידי מוסדות היישוב היהודי ומאת הממשלה הבריטית ב'דבר המלך במועצתו'. אצל הרב קוק הכותל המערבי והר הבית הוא מכלול אחד, מוקד לכיסופים ולתפילה, ומבין המסמכים ניתן לראות כיצד הרב מביע בנחרצות את עמדתו הנחרצת ביחס לכותל ולהר שמאחריו. אחד הדברים הבולטים בהתכתבויות היא טרחתו הרבה של הרב קוק שהפניות אל הרשויות בנושא הכותל המערבי ומקום המקדש תבאנה בשם כלל היהדות על־ידי שילוב הכוחות השונים ביישוב, ובצרוף עמיתו הספרדי הראשל"צ הרב יעקב מאיר, ולא כפניה של רב פלוני או מוסד פלוני (עיין לשלשה באלול א, עה). מכתבים אלו חושפים עומק נוסף בקשר המופלא שהיה למרן הרב קוק זצ"ל עם הכותל־המערבי ומקום המקדש, ומבטאים את עומק הקשר של כלל האומה עם הר־הבית ובנין המקדש.בהערות שבתחתית האגרות שולב רקע היסטורי מרתק ומראי מקום להבנת שיטתו של הראי"ה ביחס לכותל המערבי והר הבית.אחד הקטעים הלא מוכרים שנחשף בקובץ זה מתוך כתב־יד של הראי"ה קוק הוא תוספת שהעיר בשולי מסמך שנכתב על ידי ראשי הועד־הלאומי בשנת תרפ"ט: "מה שהיהודים נמנעו להכנס לפנים מן הכותל במשך הדורות, היה זה רק מפני הכרעת הדת, שקדושת המקום היא חמורה כל־כך, עד שאין אנו חושבים שיש לנו אפשרות להכשיר את עצמנו עכשיו להכנס במקום הקדוש הזה, בצדו הפנימי. אבל, הזכֻיות של כניסה זו, ושל קביעות תפילה שמה מצד כח המדיני, מעולם לא נשללו מהיהודים".בענין זה הסביר הרב קוק במכתב מקיץ תרפ"ט למושל מחוז ירושלם: "עצם הבירור של קיום זכיותינו, אשר לא זזו מעולם מהמקום הקדוש הזה, הכותל־המערבי, עומד הוא אצל האומה הישראלית כולה, מדורות עולמים, במצב ודאי כזה, עד שכל ראיות פרטיות, המובאות על זה, הן נחשבות אצלנו כמו עלבון וחלישות העוצם של הדבר הגדול והקדוש הזה. וכשם שאין אנו צריכים להביא ראיות ביחס לזכותנו בעבַר מימי קדם על כל המקום הקדוש של המקדש כולו, ולא על העתיד המובטח לנו בדבר ד' על פי נביאי האמת והצדק, שישוב לנו בכל כבודו והדרת קדשו לעת קץ החזון של הגאולה הנאמנה, ככה אין אנחנו צריכים להביא ראיות ומסמכים על הודאות הגמורה של ההווה התמידי, שלא נפסק לעולם, מהשריד הקדוש הזה, הכותל־המערבי, שלא זזה שכינה ממנו לעולמים, כפי קבלתנו הנאמנה הקשורה בקדושת אמונת אומן בלב כל ישראל".ביחס למאמציהם של היהודים לגאול את מקום המקדש מסביר הרב קוק באחת התעודות כי הדרך הנכונה איננה על ידי אלימות וכוחנות אלא "אנו בטוחים שמשאלתנו תתמלא בדרך הצדק והמשפט, ובדרך זו נלך ונצליח בעזרת־ה'". הרב הסביר בשיחה לבני נוער שהתקיימה בביתו במוצאי ט' באב תרפ"ט, כי נושא גאולת מקום המקדש מתחלק לשניים: "מן הכותל ולפנים מצב הענינים הוא של צפיה לדבר, שהוא למעלה מתפיסת ידי אדם, כפי מה שהובטח לנו על ידי נביאינו וחוזינו בדבר ד'". לעומת זאת, "מן הכותל ולחוץ – יש הכרח של הרגע הנוכחי, הדורש התאמצות מצדנו".הרב הוסיף כי "ככר עלוב זה שלפני הכותל המערבי [-כפי שהיה בזמנם!] מוכרח לההפך בקרוב ליפה־נוף ולאחד הככרים היותר נאים והיותר מרוממים את הנפש של האנושיות כולה, כאשר יאתה למקום הגדול והנשגב הזה".מספר מכתבים עוסקים במנהג נתינת הצדקה ליד הכותל, ובסדרי התפילה והקריאה בתורה הראויים לידו. אחרים עוסקים במאבק הקשה עם הערבים בנושא "הבעלות על הכותל", שהתרחש תחת הממשלה הבריטית, מאבק בו הרב קוק לקח תפקיד מרכזי מאוד. מבין המכתבים עולים גם פרטים אחדים ולא מוכרים על שמשי הכותל השונים, נח גלאזשטין ז"ל, רפאל מיוחס ז"ל, ורב הכותל הרב אורנשטין הי"ד, ואוצר גדול ומגוון של מידע הסטורי נשכח מציץ מבין החרכים של המסמכים.כמו כן מוזכרות בקצרה מחאות של הרבנים הראשיים ומוסדות הישוב נגד בניה בלתי חוקית שהתבצעה על־ידי ערבים בשטח שמדרום לרחבת התפילה של הכותל ובסביבתו. הרבנים הראשיים דרשו מהממשלה, שלא ייעשה שינוי באיזור הכותל, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום לו, ללא אישורם, מכיון שמדובר באתר קדוש ליהודים, ולרבנות הראשית נתונה על־פי חוק הסמכות לחוות דעתה בענינו.במכתב לרבה של צרפת, הרב ישראל לוי, באייר תר"ץ, הגדיר הרב קוק את תפקידו של הכותל־המערבי של הר הבית לכל אורכו, כפי שמשמש לאומה הישראלית מזה דורות לתפילה בקדושה ועל פי ההלכה: "המקום של כותל־המערבי, והרחוב שלפניו, הוא מקום תפילה מוחזק לישראל מני אז, הן לתפילת צבור, בין כל יום ויום ובין בשבתות וימים־טובים, והן לתפילת יחידים בכל עת ובכל שעה, בין ביום ובין בלילה, בלי שום עכוב ומניעה כלל... מתפללים תמיד מנינים שונים, מהעדות השונות, על־פי הנוסחאות המיוחדות לכל עדה ועדה, בנקודות השונות באורך המקום הקדוש הזה, ואנו דורשים שהזכֻיות הללו תהיינה נשמרות גם להבא לכל בני ישראל, בין היושבים בארץ ובין הבאים מקרוב ומרחוק, מכל קצות הגולה, בלי שום מניעה מצד איזה כח שהוא, ושהתפילה תהיה מסתדרת שם בלי שום הפרעה ובלי שום בלבול ופגיעת הכבוד של קדושתה, ובכל הנוחויות הדרושות לתפילה ולכוונתה".בסוף הנספחים מובא מכתב של הראי"ה קוק אל מפקח מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית המורה יוסף עזריהו, ובו דורש ממנו הרב קוק "שימנע את המורים ואת התלמידים אשר תחת הנהלתו מלהכנס למקום המקדש". באותם ימים החלו גופי תיירות חילוניים לקיים סיורים מודרכים בהר הבית, והראי"ה קוק מסביר במכתבו כי חלילה לנו לחלל את קדושת הר-הבית בכניסה שם נגד הוראת התורה הקדושה "שהיא איסור חמור ומוחזק בישראל מימי קדם, עד אשר ננֻחם בכפלים, ונשוב בטהרה אל מקום אשר עינינו ולבנו שם".