יום ש', א’ בחשון תשע”ח
 
 
 
 
 
 
לרגל פטירתו של הגאון רבי שאר ישוב הכהן זצ"ל, רבה של חיפה, אנו חושפים כאן את אחד המאמרים הראשונים שחיבר כאידיאולוג צמחוני. מאמר זה רלוונטי כאז כן היום.המאמר התפרסם בתוך הקובץ: "התחדשות – במה לבירור בעיות תיקון החיים על בסיס ההזנה הצמחונית", שנה א חוברת א, תל אביב, ניסן תש"ט. יוצא לאור ע"י "הוועד למען תיקון החיים".
16:18 (06/09/16) אור האורות

צמחונות וסרבנות / מאת שאר ישוב כהן הצמחונות היא האוסרת שפיכת דם החי בכדי למלא את תאוותו של חי אחר – האדם – לתענוגות. היא תורה מוסדית-הגיונית הקובעת שלתועלת פרט אחד אין רשות וזכות להקריב חייו של זולת – אדם או בעל חי אחר. אף תורת ישראל – גם אם יש בדברים אלו משום חידוש, לאלה המכירים את פולחן השחיטה הדתי – מנוגדת ביסודה לשפיכת דם החי ולא התירתו אלא מאונס, מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות. סרבנות המלחמה היא התורה האוסרת כל הכרזת מלחמה ונטילת נשק ביד, ולו תהא הכרזה זו לשם הגנת חיי עם או פרט המסתכנים מול אויב מאיים. התגלמות קיצונית של תורה זו היא ההשקפה הנוצרית הקדומה "כשסוטרים לך על לחייך האחת, הטה את השנייה". יש לכבד תורה זו כשם שיש לכבד מאוד את תורת אי-האלימות של גנדי הגדול, ברם, לזהות את הצמחונות והפציפיזם אין זה נכון כל עיקר. יכול אדם להיות צמחוני משום שלדעתו אין זה צודק להרוג – לרצוח בעל חי, ובעת ובעונה אחת יכול הוא להילחם לעניין צודק נגד רשע מוחלט, גם בחרב ובחנית. המלחמה אסורה רק כאשר היא נעשית לשם שעבוד הזולת, לדיכוי האדם, לעבדות. המלחמה מותרת ולמעלה מזה, חובה, כאשר פוגעים בך, מסכנים את נפשך, גוזלים את חרותך. אי האיש אשר יאמר כי עוול מוסרי הוא להילחם כשאויב ניצב מנגד? אי המפקד, שיצווה לחבוק ידיים ולחכות עד אשר תושחז הסכין והחרב תנוח על צוואר ותשחוט, ורק אז יצווה "להתנגד" ללא הועיל? הצמחוני הוא אדם מוסרי. מוסרו מוסר מוחלט. לכל מוסר יש חוק מחייב ובצדו חוק מגביל-שולל. מחייב את הצודק ושולל את המופרך. את הרצח שולל המוסר הצמחוני, שפך דם – זר הוא לו. הזרה לו מסירות נפש על בניין ארץ ישראל? האם לא יעמוד במערכה על בניין ותקומת העם וחרות המולדת? לגופו של עניין. אם יוקם יישוב צמחוני אשר יחיו בו נשים וטף, הילמדו הגברים אשר בו קשת או יפקירו רכושם ונפשם לשוד וגזל? הצמחוני אשר ישב בפרלמנט של המדינה העברית והנה מדינה זרה עומדת להתקיף את ארצו, היפקפק אף לרגע ולא יתמוך בכל אותן ההצעות שמטרתן הן: התכוננות למלחמת הגנה? אמת, הצמחוני יילחם למניעת סכנת המלחמה, הוא יטיף לשלום בין עם לעם, לאחוות עמים. אך אם לא יעלה הדבר בידו, היפקיר עצמו, היניח נשקו ויאמר פציפיסט אני? האמור למעלה אינו בא לחייב את המלחמה. להיפך, כותב דברים אלו, צמחוני מלידה ושונא מלחמות הנהו, יש לשלול דברים איומים אלו, כל עוד אין בהם הרח גמור. אין לעולם להכריז מלחמה כדי לשמור על "אינטרס חיצוני" של פרט ומעמד. המרחם על בעלי-חיים אל יהא אכזר על הבריות. אל ירחם אדם על האכזרים כי סופו שיתאכזר על הרחמנים. אל ימנע אדם עצמו מלהרוג שודד-דרך, רוצח-עם ואויב מתנפל, סופו של רחמן זה הוא הורג אחיו ושונא עצמו בשרו, הדברים ידועים וארוכים. הצמחונות וסרבנות המלחמה (או פציפיזם) שתי תורות הן. שני סולמות. האחד ניצב בארץ וראשו ברקיע, השני מרחף כולו באוויר, אידיאל טהור. אם רוצים אנו בשלום ניכון גם למלחמה. חזקים נהיה, למען נוכל להגן עם תורתנו הגדולה, על דברנו לאנושות. *** מנהג הקדמונים לאכול בשר אדם ולהקריב קרבנות אדם מעורר בלבו של בן תרבות רגשי בוז וגועל נפש. התפתחותה של הרוח האנושית בעבר והתקדמותה האטית והמאוששת בימינו נותנות בלבנו את האמונה, שיבוא יום ויתעורר בלב האדם רגשי בוז וגועל נפש אף למנהג הרווח עכשיו, לאכול בשר בהמה חיה ועוף. רק אלו הסבורים, שאי אפשר לעולם בלא פושעים וחולי רוח, לא יקבלו אמונה זו. וכן לא יקבלו אותה כל המודדים את ההתקדמות האנושית בקנה מידה של חומריות גסה.